--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> שואה >> השואה בטרנסניסטריה >> רשימת מחנות וגטאות >> א >> אקמצ'טקה


TR DCP DA מחנה השמדה
אקמצ'טקה

 
מחנה הריכוז אקמצ'טקה (ברוסית ובאוקראינית:Акмечетка היה מחנה ריכוז הקרוי גם "גטו" [1] שהופעל 2 ק"מ מרחק מהכפר האוקראיני אקמצ'טקה ‏[2] הנקרא החל משנת 1946 פריבוז'ייה, על הגדה המערבית של הנהר הבוג הדרומי, בנפה (ראיון) דומבניבקה שבאזור מיקולאייב. המחנה אולתר בתוך חוות חזירים ונועד להשמדה של יהודים על ידי בידוד בתנאים קשים, ללא אמצעי מחיה בסיסיים. הוא פעל בשנים 1943-1942 בימי מלחמת העולם השנייה ב"טרנסניסטריה" - השטחים הכבושים על ידי הצבא הרומני באוקראינה, מיוזמת המשטר הפאשיסטי הרומני של יון אנטונסקו וקרבנותיו היו יהודים מבסרביה, כולל מקישינב, ויהודים מאודסה וחלקי טרנסניסטריה אחרים. הכפר אקמצ'טקה, שבו גרו אוקראינים ורוסים ועד למלחמה גם מיעוט יהודי, היה מיושב בשנת 1943 על ידי כ-60 משפחות, שחיו בתנאי עוני.[3]. הוא נמצא באמצע הדרך בין מחנות הריכוז בוגדנובקה ודומאנבקה, במרחק 18 קילומטר מכל אחד, ו-60 קילומטר דרומית-מזרחית מן העיר גולטה, (כיום שוב פרבומאיסק), בירת המחוז דאז.[4]


הצג מפה גדולה יותר 
המחנה הוקף בשלוש שורות של גדרות תיל ובחפיר עמוק, תחת שמירה של שוטרים אוקראינים חמושים על ידי הרשויות הרומניות. [5]

היהודים
 למגורשים לאקמצ'טקה הייתה גישה מוגבלת ביותר למזון ולמיים לשתייה. ביולי 1942 יהודים מהמחנה דומאנובקה שהם בעצמם סבלו ממחסור קשה במזון, קיבלו רשות לשלוח קצת דברי מזון למאות האחדות של יהודים שנמצאו עדיין בחיים באקמצ'טקה. אחד המשלוחים האלה כלל, למשל, 96 ככרות לחם, 10 בקבוקי שמן ו 5 קילוגרמים של מלח. [6]
 
לאקמצ'טקה הובאו בשנים 1943-1942 כמה אלפי יהודים, בעיקר מאלו שנחשבו בלתי כשרים לעבוד:קשישים, נכים, חולים, ילדים, לרבות כמה מאות ילדים יתומים או שנפרדו מההורים. מי שקיבל פטור מעבודה למעלה מ-8 ימים היו מועמדים להישלח למחנה אקמצ'טקה ששמו היה מזוהה עם מוות ודאיי.‏[7]. נשלחו לכאן גם מספר יהודים שניסו לברוח ממחנות וגיטאות אחרים או שנענשו בגלל אי ציות לפקודות.
 
על הבאתם לאקמצ'טקה של 4,000 היהודים הראשונים באפריל-מאי 1942 הוחלט במרץ אותה שנה על ידי הפרפקט של מחוז גולטה, הלטננט-קולונל מודסט איסופסקו.‏[8]. הם הוכנסו לתוך מבנה ללא חלונות וללא דלתות ולתוך ארבעה דירי ענק לחזירים, בעלי גגות עשויים מקש, חשופים לרוח, ובחורף - לשלג ולכפור. כל דיר היה מחולק תאים-תאים באמצעות קרשים. בכל תא שבעבר היה מאוכלס על ידי חזירה אחת בלבד הוכנסו 8 בני אדם.‏[9].תוך כמה שבועות רוב האסירים מתו מרעב וממחלות - טיפוס הבהרות, טיפוס הבטן, גחלת, מלריה וכו'. עד מאי 1942 נותרו בחיים רק כמה מאות אסירים.‏[10]
 
בספטמבר 1943 נמצאו במחנה רק 25 אסירים יהודים, ובאוקטובר 1943- 40, קשישים, חולים ונכים - שנשלחו מיישובים אחרים שבמחוז גולטה. "ועד יהודי המחוז גולטה" שלח בקשה בהולה למושל אלקסיאנו שלא לאשר את תוכנית הפרפקט איסופסקו ושל סגנו, אריסטידה פדורה, לאסוף את כל 2,890 הניצולים היהודים שבמחוז לאקמצ'טקה על מנת לחסלם. בהתחשב במצב הלא מזהיר בחזית נגד ברית המועצות, המושל, שהיה באותו שלב עסוק בלהסתיר את כל הפשעים שנעשו תחת פיקודו נגד היהודים, נענה לבקשה בחיוב. לפני סגירת המחנה, אנשי ממסד הכיבוש הרומני המקומי בראש עם הפרפקט ואשתו, היועץ הגרמני פלטשר, ואירינה בורנאיה, הפילגש של המושל אלקסיאנו, ערכו משתה ובסיומו הלכו אל גדר המחנה על מנת להשתעשע עם מראות היהודים החצי-מתים והעירומים שגחנו על האדמה תוך כדי נסיון לאכול מן הדשא.‏[11].
 
לפי הנתונים של איליה ארנבורג (ב"ספר השחור") שאסף בסוף המלחמה יחד עם וסילי גרוסמן מידע על גורל האוכלוסייה היהודית בשטחים הסובייטים שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית ובני בריתה, באקצ'מטקה נספו 14,000 יהודים. ‏[12]. אולם אם מתחשבים בזמן היחסית קצר שבו פעל המחנה, בשטחו הקטן ובמיוחד במספר הקטן של האסירים ששהו בו בתקופות שונות בין הקיץ 1942 ובין סוף שנת 1943, המספר 8,000 מתים, המוזכר על ידי החוקר ז'אן אנצ'ל באנציקלופדיה של השואה הוא הסביר יותר. באקמצ'טקה החיסול לא נעשה על ידי יריות או שריפות המוניות, אם כי היו מקרים של אסירים שנורו למוות.

 

מקורות וקישורים חיצוניים
 טרנסניסטריה באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
 Wolfgang Benz, Brigitte Mihok - Holocaustul la periferie, Persecutarea și nimicirea evreilor în România și Transnistria în 1940-1944, Editura Cartier, Chișinău (traducere din germană de Cristina Grossu-Chiriac)(ברומנית)
 Jean Ancel - The History of the Holocaust in Romania, University of Nebraska Press and Yad Vashem Jerusalem 2011,(באנגלית)
 - דוד צ'רבנסקי - אקמצ'טקה - זכרונות באתר רוסי -יהודי "מגדל טיימס" גליון 21, נספח לספרו "Memories of the Holocaust: Kishinev 1941 — 1944” (ברוסית)
 Holocaustul în Romania, Yad Vashem (ברומנית)
 אלכנסדר ולנטינוב - "ממלכת המוות" שעל גדת הבוג הדרומי"- מאמר בעיתון האזורי ממיקולאייב ברשת , 24 ביוני 2010(ברוסית)
 האתר של אלכסנדר וישנבצקי על "אלה שנותרו בחיים", 26.01.2010 (ברוסית)
 ז'אן אנצ'ל - הערך "טרנסניסטריה" ב"אנציקלופדיה של השואה" כרך ג, יד ושם, ספריית הפועלים, ידיעות אחרונות-ספרי חמד, תל אביב 1990
 
הערות שוליים 
1.^ W.Benz,B.Mihok עמוד 86 - במסמך חתום ב-27 באוגוסט 1942 על ידי הפרפקט של מחוז גולטה, לטננט קולונול מודסט איסופסקו
 2.^ לשמו מקור טורקי:Ak Meçet אק מצ'ט, כלומר "המסגד הלבן", בגלל יישוב טורקי-טטרי שהתקיים שם עד למאה ה-17-18, נודע בעבר גם כ"אלכסנדרובקה"
 3.^ J.Ancel „The History...” עמוד 439
 4.^ W.Benz,B.Mihok עמוד 86
 5.^ ד.צ'רבינסקי
 6.^ ד.צ'רבינסקי
 7.^ W.Benz, B.Mihok עמוד 93- ראה ההוראות הסודיות של איסופסקו מ-29 במרץ 1943
 8.^ ...J.Ancel The History עמוד 345
 9.^ ...J.Ancel The History עמוד 345
 10.^ ...J.Ancel The History עמוד 345
 11.^ J. Ancel - „History of...עמוד 349
 12.^ א. ולנטינוב

מקור:ויקיפדיה
מפה אזורית



אקמצ'טקה
אקמצ'טקה ברומנית : (Acmecetca) כפר במחוז גולפה ,(Golta) נפת דומאנובקה ,(Domanovca) ע"נ בוג, 60 ק"מ מעיר המחוז, במחצית הדרך בין בוגדאנובקה (Bogdanovca) לבין דומאנובקה.
לפני מלה"ע ה 2- התגוררו באקמצ'טקה  רק מגדלי חזירים.
באוקטובר 1941, לאחר כיבוש האזור בידי הנאצים, הוקם במקום מחנה עונשין למטרת השמדתם של כל היהודים הלא-רצויים בטראנסניסטריה. הקים את המחנה אלוף משנה מודסט איסופסקו Isopescu) ,(Modest הממונה על מחוז גולטה, שפעל ביזמתו של היועץ הגרמני פליישר .(Fleischer) לכאן נשלחו חולים, זקנים וילדים - כל אלה שלא היו מסוגלים לעבודת כפייה, וגם אלה שנאשמו בסטייה מינית, אמיתית או מדומה. רבות מהנשים, שלא נאותו לספק את דרישותיהם של הז'אנדארמים, הובאו גם הן לכאן.
המחנה הכיל ארבעה דירי חזירים לשעבר, חצויים על ידי קרשים, שבהם שוכנו המגורשים בצפיפות רבה. מלבד הדירים היה במקום גם מחסן ארוך ללא דלתות וחלונות, שנועד לילדים, שהובאו ללא הוריהם. הרוח, הגשם והשלג חדרו לתוכו באין מפריע. כל המחנה הוקף בשלוש שורות של גדר תיל דוקרני. שמרו עליו ז'אנדארם רומני ושלושה שוטרים אזרחיים אוקראיניים. בתוך המחנה היה אחראי על השמירה יהודי מן המגורשים שמונה בידי הז'אנדארם הרומני. אולם כעבור זמן מה, שוב לא היה כל צורך בשמירה ; השבויים נחלשו כל כך עד שממילא לא היו מסוגלים לברוח. רק באופן רשמי היו השוטרים האוקראיניים פוקדים את המקום מפעם לפעם.
בימים הראשונים היו באקמצ'טקה כ 4,000 שבויים. השלטונות פקדו שלא לתת ליהודים אלה כל מזון שהוא. תמורת כמה תפוחי אדמה מכרו השבויים לז'אנדארם הרומני את בגדיהם. גברים ונשים  התגוללו יחד, כמעט ערומים, עטופים בסמרטוטים או בנייר אריזה עבה. כולם היו יחפים.
לאחר שרבים מן השבויים גוועו, ויתרם הגיעו למצב של אפיסת כוחות, פקד איסופסקו לתת לכל אחד תפוח אדמה אחד ליום, או ספל קטן של קמח תירס. המגורשים מהלו את מעט הקמח הזה במים, שהובאו בקופסאות שימורים חלודות, מביצות ומתוך בארות עזובות, שנמצאו במרחק של 2 ק"מ מן המחנה. ואולם אנשי סיור גרמני, שעברו במקום, השליכו לתוך הביצות והבארות בקבוקי חומצה פרוסית ; מאפריל 1942 נותרו המגורשים ללא טיפת מים. בימי הגשם הצליחו לאסוף מעט מים, אך היו שבועות רבים של יובש, ובהם גוועו המגורשים מצמא. הנותרים זחלו לאורך גדר התיל, על מנת להרטיב את שפתותיהם השותתות דם בשורשיהם של עשבי הבר שצמחו מעבר לה.
ביולי 1942 נותרו בחיים מ 4,000 השבויים הראשונים רק כ400  נפשות, רובם נשים וילדים,  ובתחילת אוקטובר של אותה שנה - רק 125. בכל זאת, כמעט תמיד שהו כ 1,000 שבויים במחנה זה שכונה בשם "מחנה המוות". מדי יום ביומו מתו בו עשרות אנשים, ובמקומם הגיעו מגורשים חדשים.
מלבד הרעב הפילו גם המחלות קרבנות ; טיפוס הבהרות, דיזנטריה, פורונקולוזה, אוויטמינוזה, קדחת וצפדת נפוצו במחנה. לא היה בו שום טיפול רפואי. רגליהם וידיהם של רבים קפאו, והם שכבו בתוך זוהמתם ללא אפשרות לקום, כדי לעשות את צורכיהם. איש לא טיפל ברעהו. ימים רבים לפני מותם שכבו מרביתם חסרי יכולת להניע אצבע.
איסופסקו ומרעיו הקצינים הגרמניים נהגו לבוא לאקמצ'טקה תכופות בימי הקיץ בלווית ידידים וידידות שהוזמנו לחזות במראה המבעית: כיצד יהודים ערומים זוחלים על ארבעתם כמוהם כבהמות ומלחכים את הדשא מסביב לדירים. האורחים היו נכנסים גם למחסן שבו גססו הילדים שלדים בעלי בטן נפוחה ופנים מצומקות כפני זקנים. הם נהגו להאיר עליהם בזרקורים גדולים ולצלם אותם. אחד מן הקצינים הגרמניים ירה כדור בבטנו של ילד, והלז נהרג מיד.
איש משבוייו של מהנה מבודד זה לא היה ניצל, לולא נודע למגורשי דומאנובקה על סבלם. בתחילת 1943 ארגן הוועד היהודי בדומאנובקה פעולה לעזרת יהודי אקמצ'טקה. יהודי דומאנובקה, שקיבלו מזון תמורת עבודתם, החליטו לנדב יום אחד מדי שבוע את מזונם לשבויי המחנה השכן. החלטה זו היתה בניגוד לפקודותיו של הממונה על מחוז גולטה שגזר על אנשי אקמצ'טקה למות ברעב. אולם הוועד השיג את הסכמתו החשאית של המהנדס החקלאי של חוות המחוז, גאראבט ואסקין Vaschin) ,(Garabet שהיה אדם טוב לב, וכבר תמך פעמים מספר לפני כן במגורשי המחוז (ע"ע דומאנובקה).
ואמנם, בכל יום שבת עם שקיעת החמה יצאה עגלה מדומאנובקה בלוויית שניים מאנשי היועד, ובה שקי לחם אחדים וכמות כלשהי של קמח תירס. למני שיכלו לחלק את המזון, היה צורך לקנות את לב השוטרים האוקראיניים בעזרת שוחד ובקבוקי וודקה. כל שבוי קיבל רבע ככר להם ומעט קמח תירס. האנשים מזי הרעב התנפלו על המזון ולקטו כל פירור מן הקרקע. לפעמים לקחו אנשי דומאנובקה בדרכם חזרה את בגדי המתים ומכרו אותם לאיכרים ותמורתם הביאו לשבויי אקמצ'טקה מזון נוסף.
באותה תקופה נמצאו במקום, מלבד 80--70 מבוגרים, עוד כ 28 ילדים. שניים מהם הוסתרו בשקי הלחם הריקים בידי האנשים שהביאו את האוכל, ובדרך זו הוברחו מן המקום.
הוועד היהודי בדומאנובקה עשה מאמצים להוציא מן המחנה באופן רשמי את שאר הילדים. כשהצליחו להשיג את הרשיון, לא נותרו עוד בחיים אלא 16 ילדים, ואלה הובאו לדומאנובקה (אחדים מהם נמצאים כיום בארץ).
באפריל 1943, שוב הודות למאמציהם ולהפצרותיהם של אנשי דומאנובקה, חוסל המחנה. הניצולים, כ40- עד 50 במספר, הועברו לחווה הממלכתית שבמקום, אולם לא קיבלו מזונות, מכיוון שכמעט כולם היו חולים ובלתי מסוגלים לעבודה.
כדי למלא את מכסת הפועלים הנחוצה, החליט איסופסקו לשלוח לחווה זו כ 95% מיהודי מחוז גולטה, כ 2,000 נפשות. אולם, באמצעות האיש הנאמן עליו, היהודי אברם קרשטיני (Crestinu), יו"ר הוועד היהודי בגולטה, הסכים להשאיר במקומם את כל אלה ששיחדו אותו בזהב ובתכשיטים, וכך יצאו למקום רק כ 200 יהודים עניים, שאוכסנו, יחד עם מגורשי המחנה הישן, ברפתות ובדירי הקולחוז לשעבר.
מנהל החווה, רומני מן הרגאט, נהג ביהודים יפה. פעמיים ביום קיבלו דייסת תירס ומרק תמורת עבודתם. לפי דוגמתו לא גרמו גם הז'אנדארמים כל רע לפועלים, והיה באפשרותם לעבוד גם אצל איכרי הסביבה.
לאחר חודשים מספר, הוחזרו לדומאנובקה כל אלה שיכלו לפדות עצמם בכסף. בחווה נשארו רק כ 50-40-איש, כולם מניצולי מחנה המוות. לפי הנתונים הסטאטיסטיים של מיפקדת הז'אנדארמים מספטמבר 1943, נמצאו באקמצ'טקה 46 מגורשים, מהם 44 באסאראבאים ו 2 בוקובינאים.
במארס 1944, כשהתקרבה החזית, נמלטו הפקידים הרומניים מן האזור, לפני בריחתם שרפו את הדירים וחרשו את השדה, כדי שלא יוותר שום סימן ממחנה ההשמדה. היהודים יצאו לדרך ברגל, ובכפר קארלובקה (Carlovca) נפגשו עם ניצולי מחנה בוגדאנובקה, ויחד אתם יצאו לכיוון טיראספול נציגי ועדת העזרה היהודית בבוקארשט השיגו בשבילם רשיונות לעבור את הדנייסטר לבאסאראביה.
מעריכים את מספר הקרבנות במחנה אקמצ'טקה ב 8,000-7,000 נפשות.
אחרי המלחמה הועמדו בפני בית-דין רומני אלוף .משנה מודסט איסופסקו -הממונה על המחוז, סגנו טריסטידה פדוךה (Pidure) ורב סרן אמברוס רומוליס Ambrus) (Romulus - מפקד לגיון  ז'אנדארמים ב-גולטה, ונידונו למוות.

בצילום:
с. Акмечетка Доманевского района
Николаевской области,
1994 - 1995 гг.
На фото: слева - Гольдман В.М.

 
 

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים