--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> שואה >> השואה בטרנסניסטריה >> רשימת מחנות וגטאות >> ב >> באלטה


TR GT BA גטו
בַּאלְטָה

בלטה (Balta)
מקום לפני המלחמה: עיר נפה ברפובליקה האוטונומית המולדבית, ברה"מ/אוקראינה
מקום בזמן המלחמה: טרנסניסטריה, רומניה


View Larger Map

בראשית המאה העשרים התגוררו בבאלטה כ-13,200 יהודים – יותר ממחצית תושביה. בפברואר 1919, בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918), נרצחו 227 מיהודי העיר בפוגרום שעשו חיילים אוקראינים. עוד שמונה יהודים נרצחו בפוגרום בראשית 1920. בעקבות הפוגרומים, ולאחר מכן גם בעקבות תהליכי העיור והתיעוש שחלו ברית-המועצות, ירד מספר היהודים בעיר לכ-9,000 באמצע שנות העשרים ולכ-4,700 בשלהי שנות השלושים. בעיירה פעל בית ספר יהודי ביידיש.
 הגרמנים כבשו את באלטה ב-5 באוגוסט 1941. מספר לא ידוע של יהודים הצליחו להימלט או להתפנות מזרחה לפני הכיבוש. ב-8 באוגוסט 1941 רצחו הגרמנים ליד כפר קזצקויה (Kazatskoye) כמאתיים יהודים, כשישים מהם תושבי העיר והשאר פליטים שהגיעו לבאלטה מבסרביה (Bessarabia).
 ב-1 בספטמבר 1941 סופחה באלטה לטרנסניסטריה שבתחום שלטונה של רומניה. בחודשים שלאחר מכן הובאו אליה מגורשים יהודים מבסרביה ומבוקובינה (Bucovina).
 באוקטובר 1941 הוקם בעיר גטו, באזור של בתים הרוסים ובארבעה מקלטים ציבוריים בפאתי העיר; הגטו הוקף בגדר תיל ורוכזו בו כ-4,000 יהודים – כ-1,500 יהודים מבאלטה, כאלף יהודים אוקראינים ממחוז אודסה וכ-1,500 מגורשים מרומניה. כולם נצטוו לשאת טלאי בצורת מגן דוד לבן.
 בגטו מונה ועד, ובראשו עמד מגורש יהודי מקישינב* (Chisinau). הוועד הורכב ברובו מיהודים מגורשים, ושפת עבודתו הייתה רומנית. האחראי על תעסוקת היהודים היה חבר ועד הגטו עורך הדין פאול מוסקוביץ' (Moscovici), לשעבר קומוניסט חשוב בבוקרשט, שהועבר לבאלטה ממחנה ופניארקה (Vapnyarka), מחנה ריכוז לאסירים פוליטיים. הוועד ארגן וניהל כמה בתי מלאכה ואף דאג שהעובדים יקבלו מזון תמורת עבודתם. כחמש מאות ותשעים יהודים עבדו בבית החרושת המקומי וקיבלו שם שתי ארוחות ביום. ועד הגטו היה צריך להתמודד בתקופה זו עם מצב התברואה הקשה ולבלום התפשטות של מגפות. בפעילות זו סייעו מאוד כמה רופאים יהודים מיאסי (Iasi), שהגיעו לבאלטה ב-1941.
 אחד מתפקידי הוועד היה לוודא שלא יגיעו לגטו פליטים יהודים ממקומות אחרים, אבל לא תמיד מנעו אנשיו קליטה של פליטים במקום, ובשל כך חלו תנודות רבות במספר התושבים בגטו. עם זאת לא הצליח הוועד למנוע את הרומנים מגירוש יהודים למחנות שבאזור השלטון הגרמני, ששררו בהם תנאים קשים הרבה יותר. בין 19 בנובמבר ל-4 בדצמבר 1941 יצאו מבאלטה ברגל כמה שיירות של יהודים שמספרם מוערך באלפים. רוב המגורשים נספו בדרך או במחנות הללו. בזמן הגירושים נמסרו ילדים יהודים מהגטו לידיהם של אוקראינים כדי שיוטבלו לנצרות ויינצלו, אך קצתם נתפסו בידי השוטרים הרומנים וצורפו לשיירות. עוד מאות יהודים מהגטו לקחו הגרמנים לעבודת כפייה; רק מעטים מהם חזרו.
 במהלך 1942 החלו תנאי החיים בגטו להשתפר מעט, במידה רבה בגלל העזרה של ועד העזרה היהודי בבוקרשט. בסיוע הוועד הוקמו בית חולים ובו 15 מיטות ובית מרקחת, ובקיץ 1942 הוקמו גם בית מרחץ ומתקן חיטוי. באביב 1943 הוגדל בזכות הסיוע של ועד העזרה מספר מנות המזון שחולקו בבית התמחוי בגטו. גם מצבם של הילדים בשני בתי היתומים שארגן ועד הגטו השתפר בתקופה זו בזכות מזון וביגוד ששלח הוועד. לאחר מכן קיבל ועד העזרה בבוקרשט את אישור השלטונות הרומניים לאסוף כמה מאות יתומים יהודים באזור באלטה ולהעבירם לעיר יאסי ומשם למשפחות יהודיות בבוקרשט.
 על-פי נתונים של ועד העזרה, באביב 1943, לפני הצלת הילדים, נמנו בגטו באלטה 2,523 יהודים (614 גברים, 1,234 נשים ו-675 ילדים) – מקומיים ומגורשים גם יחד. נוסף עליהם חיו בבאלטה כ-400 יהודים מברשד (Bershad) ומאובודובקה (Obodovka) שעבדו בבית חרושת ללבד.  בצילום: בית הקברות היהודי בבלטה.
 בנובמבר 1943 ירו ז'נדרמים ב-83 יהודים בגטו באמתלה שהשתייכו לפרטיזנים. ב-25 בפברואר 1944 נתפסה קבוצה של פרטיזנים ואנשיה, ובהם שישה יהודים מקומיים, הוצאו להורג. עוד כ-300 יהודים נרצחו במארס 1944, בזמן נסיגת הגרמנים.
 באלטה שוחררה ב-29 במארס 1944.

מקור: יד ושם
מפה אזורית

קישורים
Jews of Balta


באלטה
באלטה ברומנית: ,Balta  עיר מחוז, 176 ק"מ מצפון-מערב לאודסה וכ50- ק"מ מנהר דנייסטר.ב1925- ישבו בבאלטה 9,116 יהודים שהיוו 39.6% בכלל האוכלוסייה.
תאריך הכיבוש בידי הצבאות הגרמניים-רומניים : 5 באוגוסט 1941
לאחר הכיבוש הנאצי יסדו השלטונות הרומניים בבאלטה גיטו מוקף גדר תיל, שבו נאספו כ4,000- יהודים, תושבי המקום ומגורשים מכל רחבי המחוז וממקומות אחרים בטראנסניסטריה. כ-70% מהיהודים היו בני המקום ו30% מגורשים ; מהם 18% מבאסאראביה, 11% מבוקובינה ו1% מן הרגאט. מספרם הגדול של יהודי המקום נובע מכך, שרבים מהם, אשר פינו את האזור עם נסיגתם של הסובייטים, חזרו מיד, בחששם שהצבאות הנאציים ישיגום.
הגיטו נמצא בפרברי העיר. היהודים שוכנו בבתים הרוסים, כ60-50- נפשות בחדר אחד. בארבעה מקלטים ציבוריים התגוררו כ 500-600 איש. הצפיפות והעדר כל מיתקני תברואה גרמו להתפשטותן של מחלות מדבקות.
בספטמבר 1941 נשלחו לבאלטה במסגרת עבודת הכפייה, חמישה רופאים יהודיים מהעיר יאש. לאחר שטיפלו זמן מה באוכלוסייה הנוצרית של העיר, קיבלו רופאים אלה רשות לטפל גם בחולי הגיטו. באמצעות סיוע חמרי, ששלחה ועדת העזרה מבוקארשט, נוסד בית חולים ובו 15 מיטות, שלושה רופאים ומספר אחיות. לידו נפתח בית מרקחת. במשך קיץ 1942 הותקן גם בית מרחץ ציבורי. על אף העדרם של אמצעי חיטוי כלשהם השתפר מצב בריאותם של יהודי גיטו ב'אלטה; באביב 1943 כבר לא אירע שם אף מקרה של טיפוס הבהרות.
היהודים מינו ועד בן מספר חברים, ובראשו עמד מגורש מקישינאו שכונה בשם "ראש הגיטו". נציגם של בני המקום בוועד זה היה דובר עברית. הוועד ארגן וניהל מספר סדנאות למלאכה, שבהן עסקו בחייטות, סנדלרות, שענות, ספרות, ייצור כובעי פרווה וייצור סבון.  הנהלת מחלקת העבודה בממשל טראנסניסטריה אישרה מפעלים אלה, וועדת העזרה בבוקארשט תמכה בהם בכסף, עבדו בהם בעיקר בעלי מקצוע, אולם נתקבלו לעבודה גם יהודים שלא ידעו את המלאכה. כולם קיבלו מזונות תמורת עבודתם. גם בבית החרושת המקומי ללבד עבדו 590 יהודים שקיבלו בשכרם שתי ארוחות ליום. מארגן העבודה של היהודים היה עורך הדין פאול מוסקוביץ' קומוניסט חשוב לשעבר מבוקארשט שהועבר לבאלטה ממחנה ואפ:יארקה .(Vapniarca)
באזור ב'אלטה הנו יחידות צבא גרמניות, רומניות ואיטלקיות. בעיר עצמה שכן לגיון אחד של ז'אנדארמים רומניים, שבראשם עמד לויטנאנט קולונל שטפאן גאוואץ . עם פקודיו נמנה גם פלורין גינארארו הידוע לשמצה (ע"ע ברשאד). גאוואץ הטיל אימתו על אוכלוסיית הגיטו בהמריצו את אנשיו לכל מעשי הרשעות האפשריים. היה הכרח לשכך את אכזריותו בעזרת מתן שוחד בזהב ובתכשיטים.
ליד הממונה על מחוז באלטה פעל מטעם הגרמנים זונדרפירר פון' מאנסבאך Mansbach בתפקיד שהוגדר כ"יועץ חקלאי", אולם למעשה שימש בעיקר מפקח על הפעלת המיבצעים נגד היהודים הלכה למעשה. בדו"חות שלו התלונן בפני מאנפרד פון קילינגרKillinger) von ,(Manfred שגריר רומניה בבוקארשט וכן אצל גוסטאב ריכטר Richter Gustav נציגו של אדולף אייכמאן  בבירת רומניה, על "היחס האוהד אל היהודים" מצד השלטונות הרומניים בטראנסניסטריה (ע"מ).
לגיון הז'אנדארמים נתן לתושבי הגיטו תעודות זהות בציון "כלוא בגיטו" שהיו חתומות בידי מפקד הז'אנדארמים וראש המשטרה המקומית. הגרמנים באזור נקטו אמצעים נגד התארגנותם של היהודים : הם שלחו קבוצות מאנשי הגיטו לעבודת כפייה במסילת הברזל שבסביבות באלטה או אל מעבר לבוג ; משם חזרו אך מעטים.
נוסף על כך מנעו הגרמנים ממושל המחוז לבצע את תכניתו להתקין בניין עבור 550 יתומי העיר והמחוז. רק 168 יתומים מאב ואם מגיטו באלטה נאספו ושוכנו בשני בניינים שלא התאימו לתכליתם. ועד של נשים טיפל בילדים אלה ואף הקנה להם מעט חינוך. 300 יתומים נוספים, ששיכלו הורה אחד, נשארו אצל הנותר בחיים, וקיבלו את מזונם יחד עם הראשונים, בתמחוי שאורגן מטעם הוועד היהודי. מלבדם קיבלו מנות אוכל באותו תמחוי גם כ 50-60 מבוגרים מובטלים.
באביב של שנת 1943 ביקרו נציגי ועדת העזרה בבוקארשט בטראנסניסטריה והגיעו גם לב'אלטה אותה שעה נמצאו בגיטו 2,523 יהודים (614 גברים, 1,234 נשים ו675- ילדים). היחס המספרי שבין המקומיים ובין המגורשים היה כבתחילת הגירוש. מלבדם נמצאו שם באופן זמני גם  400 יהודי ברשאד  ואובודובקה ,(Obodovca) שעבדו בבית החרושת ללבד. הנציגים הגדילו את מנת העזרה במטרה להעלות את מספר מנות האוכל המחולקות בתמחוי מ500- ל 1000 וגם על מנת להביא לגיטו באלטה את היתומים היהודיים שנמצאו בקולחוזים של המחוז.
לפי נתונים סטאטיסטיים רשמיים נמצאו בספטמבר 1943 בבאלטה 866 מגורשים, מהם 448 בוקובינאים ו418- באסאראבאים.
בבאלטה היה בית סוהר, בו נאסרו יהודי המקום ומגורשים אשר נמצאו נודדים בדרכים, בשדות, בכפרים או במקומות מחבוא שונים. היו ביניהם גם פארטיזאנים. שוטרים אוקראיניים שמרו על המקום, והתנאים בו היו קשים ביותר, בחדר התגוררו בצפיפות רבה 120 נפשות - גברים ונשים - כשהם כמעט ערומים. הם קיבלו 200 גרם "לחם" ליום, שלא היה אלא מין תערובת שאינה ניתנת לעיכול. מעולם לא הניחו להם לצאת לנשום אוויר, אלא אם כן בכוונה לירות בהם.
בסוף חודש ינואר 1942 הועברו ניצולי בית סוהר זה לגיטו דומאנובקה ,(Donlanovca) ע"ע) בו עבדו בקבורת גוויות היהודים שהושמדו שם.
מחודש מארס 1942 עד לתהילת שנת 1944 עבדה באזור באלטה פלוגת עבודה מורכבת מיהודי הרגאט וטראנסילוואניה, תחת פיקודו של קולונל פאטראשקויו. אנשי הפלוגה עבדו בחטיבת עצי היער שבאזור ובהובלתם. המכסה היומית היתה שני מטרים מעוקבים לאיש. אלה שלא הצליחו למלא אחריה, הולקו. המזון היה מרק שעורים או שעועית ודייסת תירס. העובדים היו מדוכאים ביותר. צעיר אחד מן העיר באקאו (Baciu) נפצע ומת.
ב18- בנובמבר 1943 הורה הגסטאפו האזורי לירות ב83- יהודים מגיטו באלטה באמתלה שהשתייכו לקבוצת פארטיזאנים. הטבח בוצע במקום בידי הז'אנדארמים.
במארס 1944, ימים מספר לפני כניסתם של הסובייטים, אישרו הרומנים את יציאת המגורשים לעבר הדנייסטר. 3505 מהם יצאו מיד לדרך, אולם בהיותם במרחק 30 ק"מ מבאלטה, ביער סלובודקה (Slobodca) התנפלו עליהם גרמנים, אשר עקבו אחריהם, והרגו רבים מהם. השאר ניצלו בהסתתרם ביער. מאלה שלא הספיקו לצאת את באלטה, נהרגו רבים בידי קבוצות אנשי ס.ס. ששוטטו בעיר. לפני נסיגתם כלאו הגרמנים כמה מאות יהודים בבניין אחד והציתוהו, כל היהודים האלה נספו.
ב29- במארס 1944 חזר וכבש הצבא האדום את באלטה.
אחרי המלחמה נשפטו גאוואץ ו-מאטראשקויו בבית דין רוסי ונידונו למאסר עולם. היהודי פאול מוסקוביץ הואשם על ידי הרוסים בשיתוף פעולה, אף על פי שנהג בהגינות כלפי היהודים שנמצאו בפיקוחו. הוא מת בבית כלא רוסי.



 

 
 

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים