שפיגלבלט הוא אחד ממשוררי היידיש הבולטים בעשורים האחרונים, שגדל בדרום בוקובינה שברומניה ובהיותו נער הוגלה למחנות טרנסניסטריה במלחה"ע ה-2. הוא עלה לארץ בתחילת שנות ה-60 מרומניה ובהמשך התמנה לסגנו של עורך כתב העת הספרותי ביידיש "די גאָלדענע קייט" (שרשרת הזהב), אברהם סוצקבר ז"ל . שפיגלבלט מילא את התפקיד עד לסגירת כתב העת באמצע שנות ה-90. במקביל הוא הוציא לאור תריסר ספרי שירה ופרוזה, שהאחרון בהם, "געטונקען אין האָניק-צער" (טבול בדבש וצער), יצא בשנת 2009 בהוצאת "בית שלום עליכם" בתל-אביב ובתמיכת קרן מאנגר. יצירותיו תורגמו לגרמנית, עברית ושפות אחרות.

ביצירתו הרחבה והמגוונת נשמרים תמיד קווים עדינים ומדויקים להפליא: החל במונוגרפיה שלו על איציק מאנגר ("פינות כחולות"), וכלה בספרי הפרוזה והשירה הרבים מפרי עטו (האחרון שבהם, מ-2009 הוא "געטונקען אין האניק-צער", טבול בצער-דבש).

בסיפור "שפינדל שפינדלרוד" חוזר הסופר בדמיונו לעיירת הולדתו, קימפולונג גם מוטיב השעונים הוא אוטוביוגרפי במובהק; שפיגלבלט הוא נצר לשושלת שענים, ומאוצר המלים המקצועי הזה נגזר גם שם הסופר והסיפור. "שפינדל שפינדלרוד" הופיע בראשונה בחורף 2010 בגיליון 2 של כתב העת ביידיש "גילגולים" (www.gilgulim.org), הרואה אור בפאריס.

 קרא עוד ב'הארץ'...
 

פארטײַטש עס מיר ניט,

דאָס לשון פון שטומקיים,

איך בין דאָך אליין

א פּינטל אין איר.

[אל תספק לי הסברים

על לשון הדממה,

הרי אני בעצמי

נקודה בתוכה.]

מײַן טאטנס זייגערלעך

וואלגערן זיך אין שופלאָד

ווי אויסגעדינטע זעלנער

פונעם קייסערס חייל

[השעונים הקטנים של אבי

מתגלגלים להם במגירה

כמו חיילים בדימוס

של חיל הקיסר.]