--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> עיירות וכפרים (500-) >> א ב >> באלאצ'יאנה
 
 




באלאצ'יאנה Balaceana
 

 

   

באלאצ'יאנה (Bălăceana) כפר המחוז סוצ'אבה כ- 19 ק"מ מערבית לעיר המחוז.

הקהילה היהודית

רוב יהודי באלאציאנה התיישבו במקום לקראת סוף המאה ה-19 והתפרנסו ממסחר זעיר. למרות עיסוקם במסחר, לרובם היו משקי עזר קטנים, בהם עבדו והעסיקו אף עובדים אחרים.

הקהילה היהודית הקטנה במקום לא הייתה עצמאים, והיתה מסונפת לקהילת סוצ'אבה, שם גם נקברו מתיהם. בקהילה היו כ- 50 משפחות.

בבאלאציאנה היה בית כנסת העשוי עץ, שהוקם בשנת 1910, ובו היו 5 ספרי תורה. קודם הקמתו של בית כנסת זה התפללו תושבי המקום בבית פרטי. המתפללים במקום היו מחסידות ויזניץ ולמרות היות הקהילה קטנה היה במקום גם מקווה טהרה, ואף "חדר" עבור הילדים. היהודים במקום נודעו באדיקותם הדתית ובבקיעותם בתלמוד.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, סבלו יהודי באליצ'יאנה עקב הקרבות שהתחוללו בקרבת מקום.

במהלך התקופה שבין מלחמות העולם, נפתח במקום סניף של ההיסתדרות הציונית, וסניפים של "המזרחי" ו- "אגודת ישראל".

בשנת 1934 הוצא חוק לשמיטת חובותיהם של האיכרים ליהודים. לא זאת בלבד שנחקק חוק זה, אלא שגם מעמד זה נוצל על ידי מסיתים אנטישמים שהגיעו מחוץ לכפר על מנת לארגן את תושבי הכפר נגד היהודים. במהלך הפרעות נגד היהודים נחרב בית הכנסת ונגרמו פגיעות ברכוש ובנפש, עד אשר התערבו השלטונות.
(ע"י מרדכי הס ומאיר שפריר) 
 

כפר בסביבת שוץ שאוכלוסייתו היהודית היתה ידועה כיראת שמיים. לא בכדי אמרו על בלצ'אנה "ארץ ישראל הקטנה" כי בכפר, למרות היותם במיעוט, בלטו היהודים לעומת הגויים שהיו הרוב.
בבלצ'אנה חיו כ-50 משפחות יהודיות ועיסוקיהם היו בחקלאות, גידול בקר ומסחר. בין היהודים היו עתירי נכסים וגם סוחרים גדולים. ר' יהושע פלנבוים, ראש שושלת הפלנבוימים, חי בבלצ'אנה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא היה בעל יערות ושדות באזור וניהל את הרכוש בעזרת גויים. בעלי הקרקעות היו משכירים את השדות לגויים תמורת חלק מהיבול. בחקלאות עסק גם ראובן טננהאוס שבנו משה חי ונפטר בחיפה. סוחר גדול היה ישעיהו האס בעל בית מרזח ומחסן למשקאות חריפים במרכז הכפר. ישעיהו האס ניהל את העסק בעזרת אחיו שותפיו חיים ולייבו. חיים היה נוסע לאודובשטי באיזור הכרמים במולדובה והיה מביא 40 - 60 טון יינות ברכבת בחביות של 700 - 800 ליטר. תחנת רכבת היתה רק בקומנשטי ואת החביות היו מעבירים לבלצ'אנה בעגלות. לימים, חיים האס התחתן עם יטי אלטר ועזב לשוץ, שם פתח עסק משלו של יינות.
סוחרים אחרים בבלצ'אנה היו מנשה האס עם חנות מכולת בה היה מוכר לגויים גם אופּינץ' (כאין סוליה קשורה עם שרוכים סביב הרגל במקום נעליים) סוליות ומסמרי עץ. חנות מכולת היתה גם לזאב (וועלוועל) האס וחנות בדים היתה למנדל פלנבוים בנו של ישעיהו פלנבוים.
עד למלה"ע הראשונה, תחת שלטון האוסטרי היו היהודים, למרות מספרם הקטן האוכלוסייה הבולטת בכפר והגויים, הרוב, חיו בצילם של היהודים והיו תלויים בהם כלכלית. אחרי המלחמה כאשר האזור עבר לשלטון הרומנים השתנתה האווירה והחלו התפרעויות של הגויים. כתוצאה מזה בשנות ה-20 של המאה העשרים עזבו חלק מהיהודים לשוץ, ורק חלק מהם חזרו אחר כך לעסקיהם בבלצ'אנה עד לגירושם הסופי לשוץ ב-1939.
כפי שכבר צויין החיים היהודיים בבלצ'אנה היו בעלי צביון דתי מובהק. הילדים למדו בחדר אצל מלמדים שהובאו ממרמורש. מרדכי האס זוכר את עצמו כבר בגיל 4 כתלמיד מן המנין בחדר. בין התלמידים הוא זוכר את לוי יצחק פורר, את מיכאל פוקס ואחרים. כשקצת התבגר החוש המסחרי שלו הביא את מרדכי האס למכור מחברות, עפרונות ומחקים בין התלמידים בחדר.
בחדר בבלצ'אנה למדו גם ילדים מכפרים בסביבה. מ- Părteşti de Jos באו ללמוד ישראל וזליג האס בניו של אליהו האס, בעל תחנת קמח ומנסרה בכפר. בבלצ'אנה היה בית כנסת בו התפללו כל בוקר שני מנינים. בחגים עבר לפני התיבה החזן לייביש רנד, נשוי לבת בלצ'אנה יוטא-פיגה, בתו של יהושע זאב האס. לייביש רנד עזב את בלצ'אנה לכפר ארבורֵה בסביבה ואח"כ עבר לדורנה. בארבורֵה היתה קהילה יהודית קטנה ובני משפחת האס הנ"ל הלכו לשם בשבתות להתפלל במניין. לפעמים הם הלכו לכפר אחר, לוזי הומורולוי והשלימו שם מניין שהתקיים בבית משפחת יצחק מרלינג.
בבלצ'אנה היתה גם מקווה טהרה והשוחט היה נחמן הלד. לאחר שהלד עזב לשוץ, היה בא לבלצ'אנה שוחט מבחוץ או האנשים נעזרו בשוחט מקומנֶשטי או מאילישֶשטי. החיים היהודיים של הקהילה הקטנה בבלצ'אנה נתנו את אותותיהם והיו ביניהם תלמידי חכמים בקיאים בגמרא ובפרושיה, כגון השוחט נחמן הלד הנ"ל, הקצב מונה פיזם, איש מפורסם ביושרו שישב לילות שלמים בבית הכנסת ולמד, משולם פורר שישב ליד קַנֶצֶל בלילות ולמד, יהושע פלנבוים ובניו ואחרים.
הגברים היו חסידים של חצרות הרבנים מוויז'ניץ ואנטוניה. יודל קופל, חסיד ויז'ניץ, היה נוסע בחגים לרבי ומרדכי האס נסע ב-1935 מבלצ'אנה לרדאוץ כאשר הרבי, דמשק אליעזר מויז'ניץ ביקר שם. גם יעקב רוזנבלט מבלצ'אנה בעל מטעים, שדות ויערות ביקש את ברכת הרבי בגין בעיות הריון של אשתו אסתר (מבית ווגנר), בתו של יצחק ווגנר מטודירֶשטי שהיו לו 17 ילדים. לפי עצת הרבי עברה המשפחה ב-1930 מבלצ'אנה לאיצ'קני ושם כנראה עצת הרבי עזרה ונולדו שני הילדים, פוגה (היום פורמן) ויצחק, היום שניהם באשקלון.
אבל לא כל היהודים היו חסידים. היו כאלה תלמידי חכמים ויראי שמיים שהתנגדו לחסידים ונוצר כעין עימות בין החסידים לבין המתנגדים. מאיר שפריר מתאר מעשה שמאפיין את העימות הזה. סבו ר' מאיר פלנבוים ז"ל (על שמו הוא נקרא) בנו של אבי השושלת יהושע פלנבוים, תלמיד חכם גדול אבל בלשון המעטה לא מחוגי החסידים. בכל זאת כאשר שכב על ערש דווי עם מחלה קשה וכאשר ר' ישראל, הזקן מויז'ניץ ביקר בשוץ, השמיעו מקורביו של ר' מאיר באזני הרבי בקשה (או ע"י קוויטל) שיתפלל להחלמתו. בשמעו זאת ביקש ר' ישראל זצ"ל להזמין לו "פיאקר" (כרכרה) ונסע לבקר את ר' מאיר החולה. החסידים הוכו בתדהמה: לא רק שהרבי הקדוש לא היה רגיל לבקר בביתם של החסידים אפילו לא במקרה כזה, אך הכיצד יתכן שהרבי ערך ביקור חולים אצל ר' מאיר פלנבוים המתנגד. אכן הרבי העריך את גדולתו של האיש בלי להתחשב בהשקפותיו. כזו היתה הקהילה המפוארת של יהודי בלצ'אנה שחדלה להתקיים אחרי 1939/40.

 


וממשיך מאיר שפריר את סיפורו

יענקל המלמד היה מלמד דרדק. לבחורים גדולים יותר הביאו מלמדים תלמידי חכמים מובהקים שלימדום גמרא ופוסקים (הכול באופן פרטי בכפר, ורמתם לא היתה פחותה מישיבות גדולות בארץ ישראל). יענקל המלמד עשה את מלאכתו מבוקר עד ערב עם התינוקות בביתו. כאשר הגישו לו את שכרו הזעום וכל מיני מתנות שונות של שאריות בבית, לפעמים איזו תרנגולת שלא היתה מוצלחת או איזה מאכל שנשלח אליו עם בן או בת, וכמובן לא קיבל מיד בנות, אפילו הקטנות ביותר, אלא ע"י בן אשר נקרא החוצה מה"חדר" או דרך אשתו. ליענקל המלמד היו רק בנות וה' ירחם עליו ועל בנותיו. מי ישא אותן לנשים? הרי בנו של תלמיד חכם לא ישתדך למלמד אם הוא ממשפחה מיוחסת ובד"כ התורה והייחוס היו משולבים, אך רק אצל מלמדים השילוב הזה לא יצא לפועל. אמנם תורה היתה בביתו, אבל חתנים תלמידי חכמים אין...? בד"כ לא הצליח יענקל המלמד לקבל כאלה – מלבד מקרה אחד, לפחות הקשור עם יהודי אחר בבלצ'אנה, הלא הוא מונה פיזם הקצב.
מונה פיזם היה תלמיד חכם מובהק (הייתכן אחרת קצב בבלציאנה) בפרנסתו זו אפשר היה להצליח בכפר גדול זה, אלמלא יושרו של מונה, אשר היה בעוכריו בעולם הזה ועמלו הגדול הביא לו את השכר רק לעולם הבא. מונה היה ידוע בסיפור המפורסם שאפיין אותו "מונה מיט דיים לעמל" (מונה והכבשה), סיפור שהיה ללעג בכל בלצ'אנה, כי מסחר המבוסס על יושר זה דבר קשה, ובעיקר איך ייתכן ללא רמאות. כמובן לא רימו חלילה יהודי... אך לרמות גוי – זו היא הפרנסה העיקרית... מונה היה קונה את הכבשים והעגלים וכו' מן הגויים. פעם נזדמן לו גוי שרצה למכור כבשה לשחיטה, הגוי התמים הזה לא ביקש עבור הכבשה אלא מחיר מועט. מיד עמד מונה נדהם והשיב לגוי "מה אתה מדבר, כבשה זו שווה הרבה יותר חס וחלילה שאני ארמה אותך" והוציא כפליים ממה שהוא ביקש ושילם לו.
כמו שאר המשפחות בכפר שלחו גם את אמי ז"ל, שהיתה ילדה קטנה וצייתנית בבית, לקנות בשר אצל מונה, עם כסף ביד. בחורף היה כפור וידיה עם הכסף קפאו עד שהגיעה למונה. דבר ראשון תפס מונה ושפשף את כפות ידיה עד שתתחמם וכל הנשים היו עומדות ומחכות, ורק אחרי כן נתן לה ולהן את הבשר. בשקילתו היו תמיד המאזניים יורדות לכיוון הבשר השקול ובנוסף לכך היה מוסיף עוד נתח, שמא המשקל אינו מדויק באומרו "חס וחלילה לא אמכור את נשמתי" וכשהיה חסר כסף לקונה... אין דבר הסתפק בכך, שלח חבילות בשר לעניים מהשיירים, ליענקל המלמד ועוד... האם יהודי כזה יכול היה להיות עשיר...?
ביקש הקב"ה נחמה ותושיה ליענקל המלמד המסכן ושעה לדמעותיה של אשתו, אשר התייפחה בבכי בכל הלילות בדאגה לבנותיה, שלא נמצא להן גואל. באחד הלילות נתגלה סבא של אשתו של מונה פיזם בחלומה וציווה לה, שעליה לעשות שידוך בין בנה לבין בתו של יענקל המלמד. אשתו של מונה פיזם לא השתהתה, קמה מיד ממיטתה, העירה את בעלה מונה וסיפרה לו על מעשה החלום הזה. מונה קפץ מיד ממיטתו וציווה עליה להתלבש, ובאותו לילה יצאו אל יענקל המלמד, דפקו לו בדלת. יענקל ואישתו נבהלו מאוד, מונה פנה אל יענקל המלמד מחבקו ומנשקו ואומר לו: "יענקל, אנו מחותנים" וסיפרו לו את החלום. בתדהמתו לא ידע יענקל מה לעשות, ובביתם לא היה אפילו פרור של כיבוד או כוסית של יי"ש, אך מונה ואשתו דאגו גם לכך: הביאו איתם עוגה ומשקה וישבו המחותנים ושתו לחיים עד הבוקר, וכשהגיע אור הבוקר באו שניהם לבית הכנסת, התאפקו עד לאחר התפילה, ומיד לאחר התפילה שלף מונה בקבוק יי"ש מכיסו ונתח עוגה ומכריז "רבותיי! עשיתי מעשה הלילה" הקהל נבהל קמעה, אך מיד הוא הרגיע אותם באומרו "עשיתי שידוך עם יענקל המלמד" וסיפר להם את החלום ואת התגשמותו. ששון ושמחה מהול בלעג השתרר בכל הכפר. אכן, "מקימי מעפר דל ומאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים..."
רשם מאיר קוסטינר
(מתוך ספר יהודי סוצ'בה)

 

השואה

בקיץ 1940 נסוגו יחידות מצבא רומניה מבאסארביה. לבאלאצ'יאנה הגיעה יחידה צבאית שבראשה עמד ואלריו קארפ, שנודע לשמצה עקב הרציחות שביצע ביהודים, במסלול נסיגת יחידתו מבאסארביה.

למזלם הרב של היהודים, בבאלאציאנה היתה מוצבת יחידת תותחנים רומנית. מפקדה של אותה יחידה מנע עריכת פרעות ביהודים ויחידתו הגנה עליהם.

בספטמבר 1940 עם עלייתו לשלטון של יון אנטונסקו, החלו רדיפות היהודים במקום. אדמותיהם ורכושם של היהודים הוחרם, ואלה החלו לעזוב את באלאציאנה בזה אחר זה ללא הרכוש אותו השאירו מאחור.

בבאליציאנה נשארו יהודים מעטים בלבד ובינואר 1940 פרצו אנשי משמר הברזל לבתיהם עינו אותם ושדדו את מעט הרכוש שעוד נותר בידיהם. ב- 5 בינואר עזבו היהודים האחרונים את באלאציאנה אל סוצ'אבה השכנה, ובאוקטובר, 1941 גורשו ביחד עם יהודי סוצ'אבה לטרנסניסטריה.

לאחר המלחמה שבו יהודים בודדים לבאלאצ'יאנה.

קישורים חיצוניים

מקורות

  • פנקס הקהילות רומניה - כרך שני - הוצאת יד ושם.
  • Geschichte der Juden in der Bukowina, Hugo Gold Tel Aviv, 1962
באלאצ'יאנה
 
שם Bălăceana (רומנית)
שמות נוספים Balaczana (גרמנית)
מיקום כ- 19 ק"מ מערבית לסוצ'אבה
N47.64/E26.04
קהילת סוצ'אבה
אוכלוסיה יהודית 134 נפשות (1930)
סמל -
 


 

   

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים