--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף

טריאן פופוביצי
 

ראש העיר המרדן
טריאן פופוביצי
רומניה
 
במסגרת הסכם אי ההתקפה שנחתם בין גרמניה וברית המועצות, נמסרו חבלי בסרביה  וצפון בוקובינה שברומניה לידי הסובייטים. ביולי 1941, כאשר גרמניה התקיפה את ברה"מ ורומניה עמדה לצידה כאחת ממדינות הציר, הוחזרו שני האזורים האלה לידי הרומנים. החיילים הרומנים ששבו מהחזית ערכו במשך שלושה ימים טבח אכזרי ביהודי בסרביה וצפון בוקובינה.

ד"ר טריאן פופביצ'י נולד ב-1892. אביו היה כומר רומני אורתודוכסי. הוא סיים דוקטורט במשפטים בצ'רנוביץ Czernowitz בירת בוקובינה (העיר נקראת Cernauti ברומנית, וכיום נמצאת באוקראינה ומכונה Chernovtsy באוקראינית). לאחר שברית המועצות סיפחה אליה את עיר הולדתו, הוא עבר פופוביצ'י להתגורר בבוקרשט. תחילה תמך במשטרו של המרשל יון אנטונסקו, אך עד מהרה התפכח וגילה חוסר נחת לנוכח מדיניות ההפרדה הגזעית שנקט הממשל הרומני. לאחר שצ'רנוביץ הוחזרה לרומניה ביולי 1941, פופביצ'י מונה לראשות העיר. כהונתו החלה לאחר שמספר חוקים אנטי יהודים כבר נחקקו והוא עשה כמיטב יכולתו להקל על מצבם של היהודים. על פי עדויות שונות, היהודים הנרדפים נהגו לפנות אליו לקבל עזרה.

ב-10 באוקטובר 1941, על פי הוראותו של אנטונסקו, הורה מושל האזור להקים גטו ולגרש את כל יהודי העיר. פופוביצ'י הביע את מחאתו בקול רם, אך ללא הועיל. כעבור מספר ימים החל גירוש יהודי העיר אל מעבר לנהר, אל חבל טרנסניסטריה. עד אמצע נובמבר, 28,000 מיהודי העיר גורשו. התנאים הקשים בטרנסניסטריה ועבודות הכפייה הבלתי אנושיות שנכפו על המגורשים הובילו למותם של כמחצית מן המגורשים. פופביצ'י סיפר מאוחר יותר על הגירושים: "טור גדול של אנשים צעד אל הגלות: זקנים נשענים על ילדים, אמהות עם טפן בזרועותיהן, נכים גוררים את גופם החבול, שקים בידיהם. הבריאים דחפו חביות או עגלות, או שסחבו על גבם חבילות שנארזו ונקשרו בחופזה, שמיכות, מצעים, בגדים ומיטלטלין למיניהם. כולם נלקחו מבתיהם והועברו אל הגטו."

בזיכרונותיו פופוביצ'י כתב ששקל להתפטר מתפקידו, אך הוא היה נחוש שלא לנטוש את היהודים בעת צרה. תוך התעלמות מן הסיכון שבמעשיו, המשיך למחות בפני המושל ובפני אנטונסקו, וטען שהיהודים חיוניים ליציבותה הכלכלית של העיר. תוכניתו הצליחה והוא הצטווה להכין רשימות של 20,000 יהודים תוך ארבעה ימים. ואכן, אלו ששמותיהם נרשמו ברשימות, לא גורשו והורשו לשוב לבתיהם. פופוביצ'י חרג בהרבה ממספר האישורים שניתנו לו והעניק אותם גם לאנשים שלא היו בעלי מלאכה או מקצוע כלשהוא.

מעשים אלו עלו לו במשרתו. באביב 1942, הוא הואשם בכך שהעניק אישורים ליהודים "לא נחוצים" והודח מתפקידו. הוא שב לבוקרשט. ביוני 1942, לאחר שעזב את העיר, נשלחו עוד 5,000 יהודים לטרנסניסטריה – רובם נספו. היהודים שנותרו בזכותו בעיר צ'רנוביץ ניצלו.

מיד לאחר המלחמה כתב פופוביצ'י ספר בשם "וידוי של המצפון". הוא תאר את האירועים בתור אסון בעל השלכות עמוקות על התודעה הלאומית של האומה הרומנית. פופוביצ'י התוודה שלא היה ממתנגדיו של אנטונסקו. "כמו רבים אחרים האמנתי במיתוס של האיש החזק, הישר, האנרגטי והמנהיג בעל הכוונות הטובות שיוכל להציל את האומה הפצועה." משם המשיך והסביר את המניעים שהובילו אותו לעזור ליהודים: "אני מאמין שאת הכוח ללכת כנגד הזרם, לעמוד על עקרונותיי ובכך להיות בן אדם אמיתי, קיבלתי מן המורשת של הכמרים בשושלת המשפחתית שלי, מורשת שעיקרה אהבת הזולת. שאבתי את כוחי מהחינוך שקיבלתי בתיכון בסוצ'אבה (Suceava), שם למדתי את הספרות הקלאסית, ושם מחנכיי לימדו אותי את ערכי האנושות, אשר מבדילים את האדם מן החיה."

בהקשר זה חשוב לזכור, כמובן, שרבים מן הרודפים והעומדים מהצד חונכו בצורה דומה ועל אותם ערכים, ומאידך, רבים מן המצילים לא נהנו מחינוך נאור או מחינוך כלל. התשובה לשאלה מה הניע אנשים מסוימים לשמור על ערכים אנושיים הינה מורכבת יותר.

פופוביצ'י נפטר בשנת 1946. בשנת 1969, 23 שנים לאחר מותו, הוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם הראשון מרומניה.
 
 

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים