ואילו היהודים היו בעלי המלאכה, הסוחרים (בעיקר בתבואה) ומנהלי בתי חרושת לבירה ולכוהל; כן היה בכפר בית חרושת גדול לסוכר, בניהולו התפעולי של היהודי אברהם בורג.
במקום היו שני בתי כנסת ושני "חדרים". "הפועל המזרחי" והרוויזיוניסטים היו פעילים במקום, ואת השירותים הדתיים- קהילתיים סיפקה ליהודים קהילת קוצמן.
ב 1930- חיו בלוז'אן 374 יהודים.
עם פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות, ב 26- ביוני 1941 , ועם נסיגת "הצבא האדום" ערכו האוקראינים פרעות ביהודי המקום, ואחרי כיבוש הכפר על ידי הצבא הרומני הובלו כל יהודי לוז'אן, יחד עם יהודי הכפרים הסמוכים, לשיפניץ, שם נכלאו בתוך רפת.
כ 300- מבני הכפרים הוכרחו לעבור בריצה את הגבול לפולין, ומשם הגיעו אל העיר סניאטין, שהיתה תחת שלטון הונגרי. יהודי העיר ניסו להשיג בשבילם רשיון שהייה בה, אבל לא הצליחו, והם שולחו חזרה אל הגבול הרומני. עם חזרתם ללוז'אן עברו מסכת התעללויות מצד החיילים הרומנים והמיליציה האוקראינית, ואז הובאו לבית החרושת לסוכר בכפר, ויחד עם עוד כמה אלפי יהודים מכפרי הסביבה הוחזקו שם כמה ימים ללא מזון ומים.
משם הובלו לבסרביה - אטאקי - ידינץ - סקורני ב"צעדת המוות" הידועה. מאות מתו בדרך, ואת הנותרים בחיים העבירו את נהר הדנייסטר לטרנסניסטריה.
מקורות מתוך פנקס הקהילות, כרך ב' עמ' 466
