--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> ערים (+1000) >> רדאוץ >> ספר רדאוץ >> עמודים 104-118
 
רדאוץ
קהילה יהודית בצמיחתה ובשקיעתה

רדאוץ כעיר מחוז, מוסדות השלטון ברדאוץ, הרשות השופטת, המוסדות הפיננסיים , הדואר, מסילת הברזל (הרכבת), המשטרה, בית החולים הכללי , מכבי האש
 
   

רדאוץ כעיר מחוז
ב-1855 הוכרזה רדאוץ עיר מחוז, כשבשיפוטה נמצאים כ-40 ישובים, רובם חקלאיים. הממונה הראשון על המחוז היה מיכאל פייטיי Pitei, וכשהוא הועבר ב-1867 לסטורוז'ינץ, מונה במקומו אדוארד שטראסר.
במפקד האוכלוסין שנערך ב-1869 מנתה האוכלוסיה של מחוז רדאוץ 73,601 תושבים, מהם 3362 יהודים. באותה תקופה היו במחוז שלושה רופאים ורוקח אחד. בשנת עריכת המפקד חיה במחוז אישה, שגילה עבר את ה-100, דבר נדיר מאוד באותו זמן.
במפקד של שנת 1880 מנתה האוכלוסיה של המחוז 81,410 תושבים וב-1890 92,554 תושבים. ב-1910 מנתה האוכלוסיה במחוז 91,018 נפש, מהן 9442 יהודים. הממונה האחרון של המחוז תחת שלטון המונרכיה האוסטרית היה ד"ר פרוקופוביץ.
עם סיפוח בוקובינה לרומניה, מונה ב-1919 לממונה על המחוז (פרפקט – (Prefect איליה מצ'יובסקי, שמת כ-1923. במקומו מונה עמנואל בנצ'סקו.
לפי הצו המלכותי שפורסם בעיתון הרשמי Monitorul Oficial ב-1925, חולקה בוקובינה למחוזות: צ'רנוביץ, רדאוץ, סטרוז'ינץ, סוצ'אבה וקימפולונג.
המחוז נקרא ז'ודץ Judet והממונה על המחוז Prefect. בכל עיר-מחוז היו המוסדות הבאים: מינהלת המחוז (Prefectura), בית משפט מחוזי, הפרקליטות המחוזית, מינהלת הכספים, המנהלה החקלאית, משרד כיול, ז'נדרמריה ומפקדה צבאית.
המחוז שלח 3 נציגים לבית הנבחרים ו-4 לסנאט. ה-Prefect היה נציג הממשלה והוחלף בכל פעם שהממשלה התחלפה. הוא היה נציג הכוח השולט במדינה, ממונה על המשטרה, ובסמכותו היה להורות על הפעלת הצבא בשעת חירום. בידיו היה הפיקוח על כל משרדי הממשלה של המחוז; היה רשאי להתקשר טלפונית ישירות עם כל משרדי הממשלה.
מועצת המחוז הקבועה Comisia Permanenta היתה מורכבת מ: מנהל משק הכספים, חשב בתי הספר, מנהל המחלקה הטכנית והחקלאית, נציג הכנסיה הרומנית ונציג הקהילה היהודית (המייצגת את המיעוט הגדול ביותר במחוז).
במפקד שנערך במחוז בשנת 1927 (ואשר לא פורסם רשמית עקב תלונות שהיו זיופים) מנתה האוכלוסיה 161,865 נפש, מהן 12,133 יהודים.
 
מוסדות השלטון ברדאוץ
הרשות השופטת
בימי שלטון הנסיכים המולדביים היה ההגמון השופט של הנתינים בכפר רדאוץ ובסביבתו. יש לזכור שרדאוץ, הכפר והאדמה סביבו, היה קניין הכנסיה והנתינים היו אריסים בתקופת הנסיכים המולדביים ובראשית התקופה האוסטרית.
הממשל האוסטרי השאיר את המצב השיפוטי על כנו עד 1794, כשמועצת-הקיסר הפקיעה את זכות השיפוט מידי בעלי הקרקעות (במקרה של רדאוץ - הכנסיה) והורה להם להעסיק משפטנים מורשים לצורך עריכת המשפטים. ברחבי בוקובינה הועסקו 13 משפטנים כאלה (מנדטרים Mandatar בפי השלטון האוסטרי), אולם ברדאוץ הוקמה ישות משפטית יחידה בבוקובינה, שהתקיימה עד סוף 1814. החל ב-1815 היה רשאי לערוך את המשפטים רק שופט מדופלם.
השופט הראשון ברדאוץ היה יוסף פון וישניובסקי, שישב על כם השיפוט עד 1832. באותה שנה שפטו לצידו שני שופטי-משטרה.
כל המסמכים המשפטיים שעסקו בענינים אזרחיים, בענינים פליליים ובעניני ירושה, ושאוחסנו בבניין בית-המשפט המחוזי בעיר - נעלמו בשנות ה-30 של המאה הזאת, לאחר שמשרד המשפטים הרומני הורה למסור מסמכים אלה, תמורת תשלום זעום, לרשות אשה מסוימת - ומאז נעלמו עקבותיהם.
לאחר האירועים הפוליטיים בעקבות מהפכת 1848, הורה הקיסר פראנץ-יוסף הראשון להקים רשות משפטית אזורית בכל ערי הממלכה. בעקבות כך הוקם ברדאוץ בספטמבר 1855 בית-משפט איזורי וגם רשות חוקרת עבור האזורים: רדאוץ, סירט וסולקה.
באוגוסט 1868 קיבל בית המשפט האיזורי יתר עצמאות, אולם היה כפוף לרשות המשפטית בצ'רנוביץ, ומספטמבר 1885 לרשות המשפטית העליונה ב-למברג.
ברוח החוק מ-8 במרץ 1873 הוקם ברדאוץ משרד לניהול "ספר האחוזה". בית המשפט המחוזי שכן כרחוב Herrengasse ומנה 16 שופטים ו-16 פקידים. 4 בניינים נוספים ברחוב ד"ר קונסטנטין טומצ'יוק השתייכו לבית המשפט.
בראשית שנת 1914 כיהנו, בין היתר, השופטים היהודים הבאים בבית המשפט: ד"ר שמעון הילזנרט, הרמן קסלר, ד"ר בנימין אבנר (Ebner), ד"ר היינריך אנטשל, פרידריך ראכמות, סלומון שטרומינגר, ברוך ויינכך, נפתלי הלפרן, יעקב הניגסברג, אדולף לנג.
במלחמת העולם הראשונה גויסו חלק מהשופטים ומהפקידים וחלק אחר ברח מפני הרוסים אל מערב הקיסרות. גורל משרדי בית המשפט היה כגורל משרדים אחרים: הכל נפרץ, מסמכים נשרפו או הושמדו והרצפות טונפו ע"י החיילים הרוסיים.
בשנים הראשונות לאחר סיפוח בוקובינה לרומניה לא חלו שינויים רבים. נפתחו קורסים ללימוד השפה הרומנית, שנוהלו ע"י מנהל הגימנסיה איזופסקו והשופט היהודי ראכמות.
ב-1 בינואר 1925 שולבו שופטי בית-המשפט בבוקובינה ופקידיו בתקן הרומני ובעקבות כך ירדה המשכורת היסודית באופן ניכר. שנה מאוחר יותר - ב-1 בינואר 1926 - שונה שם בית-המשפט ל-Judecatorie mixta, דהיינו: בית משפט מעורב, כי היקף סמכותו כלל גם את העיר וגם ישובים חקלאיים שבמחוז.
 למפקח על בתי המשפט Gerichtsvorsteher מונה ניקו סולצ'ינה, שכיהן במשרה זו עד מלחמת העולם השניה. לבית המשפט המחוזי של רדאוץ סופחו בתי המשפט של הישובים: סירט, ויקוב העליונה, פוטילה וסלטין (Seletin) והוא כונה מעתה: Tribunalul Judetului Radauti.
אורגנה מחדש הפרקליטות  Parchetul Tribunalului Judetului Radauti והוקם גם בית הסוהר Inchisoarea Parchetului Tribunalului Judetului Radauti.
בתקופת השלטון הרומני פעלו השופטים היהודים הבאים: ד"ר אנטשל, ד"ר האוספאטר, השופט ראכמות, ד"ר שטרומינגר והשופט טפפרברגר. האחרון היה מומר, אבל נשאר יהודי בלב ובנפש והיה אהוד על הקהל היהודי.
השופט ראכמות זכור לעורך הדין ביגו הארט כשהוא יושב על כס בית המשפט עם סיגריה בפה (דבר בלתי מקובל בבתי המשפט), רושם בעצמו את הפרוטוקול של כל משפט, ואינו מפסיק את הישיבה עד גמר כל המשפטים שנקבעו לאותו יום. לא פעם נסתיים משפט בשעות הקטנות של הלילה.
 

המוסדות הפיננסיים
ברדאוץ היה משרד פיננסי, שניהל את חשבונות קרן הכנסיה, עוד מ-1786. משרד זה נשא את השם: Renteamt. כאשר ב-1848 חוסל מעמד האיכרים הצמיתים והם נעשו אדונים על חלקות האדמה אשר עיבדו, היה צורך לגבות מהם מיסי יסוד, נוסף על המס שהוטל על הכנסה (כעין מס הכנסה של ימינו). הוקם לצורך זה ב-1850 משרד המס אשר גבה את המס ברדאוץ ובאיזור. לאחר שהוקם בית משפט איזורי בעיר, עבר תפקיד גביית המס ל:
לשכת המס וההפקדה
בין פקידי לשכה זו היה גם היהודי יעקב וייסברוד. לאחר סיפוח בוקובינה לרומניה נשא המשרד את השם Perceptia והמשיך לפעול.
פרט למשרד זה היה בימי האוסטרים משרד לגביית מיסים בלתי ישירים וגם משרד לביקורת, שנשא את השם Finantzinspektorat. בתקופת שלטון רומניה נוהלה הגבייה והביקורת ע"י Administratia Financiara (המנהל הפיננסי).
לאחר רישום הקרקעות ומדידתם ב-1883 נפתח משרד, שעקב אחרי שינויים בבעלות הקרקעות והדיווח על כל שינוי לשלטונות המס. בין הפקידים שהועסקו במשרד זה היה היהודי ברוך הירשהורן.
היו פקחי-מס גם בתקופה האוסטרית וגם אצל הרומנים. שמות המשרדים בתקופה הרומנית היו: Administratia de constatare a impozitelor ו-Administratia de incasari.

מוסדות האשראי (בנקים)
מוסדות אשראי - קופות חיסכון ומלווה - היו ברדאוץ עוד מאמצע המאה הקודמת, אולם רבים ממוסדות אלה לא החזיקו מעמד זמן רב מסיבות פיננסיות ומדיניות כאחד. במינהלת המשק של העיר היתה "קרן עזבונות", דהיינו כספי בני חסות קטינים, שנוהלו ע"י המינהלה עצמה. ב-1868, כאשר הוקם בעיר בית משפט עצמאי, עבר ניהול הקרן הזאת לידי בית המשפט. מהקרנות המצטברים ניתנו הלוואות לבעלי-מלאכה ולחקלאים בריבית זעומה.
עם סיפוח בוקובינה לרומניה, סרבו בתי-המשפט הרומניים לקחת על עצמם ניהול קרנות אלה והקופה שוב עברה לידי העיריה. מאחר שברומניה העתיקה לא היו מוכרים קרנות של יתומים קטינים, חוסלה הקופה ב-1932.
ב-1873 נפתח ברדאוץ סניף של קופת חיסכון של בוקובינה, ובו נוהל גם בית-עבוט. השמאי (מעריך דברי ערך) היה שמואל רובנר. סניף זה החזיק מעמד רק 5 שנים. ב-1 בספטמבר 1878 סגר את שעריו, לאחר שצבר הפסד ניכר.
זה היה גורלה של העמותה לקרדיט וחיסכון לסוחרים ולבעלי מקצוע. היא נוסדה ב-1888 ונאלצה לסגור את דלפקיה ב-1892.
באותה תקופה נפתח הבנק נתן הארט בבעלותו ובניהולו של הבנקאי נתן הארט. בנק זה היה בעל מוניטין ומהימן מאוד. הוא נסגר עם מותו של בעל הבנק ב-1913.
ב-1903 נפתחה העמותה לחיסכון ולהלוואה עבור התושבים הגרמנים של רדאוץ ששיגשגה עד לחוקי מחיקת החובות של החקלאים, לפיהם נמחקו 70% מהחובות והיתרה צריכה היתה להיות מוחזרת ב-34 תשלומים חצי-שנתיים. לאחך תקופה ואת - 1932 - 1934 - צימצם מוסד זה את פעילותו הפיננסית עד למינימום. תחילה פעלה העמותה בבניין שבבעלותה, ברחוב אדולף מארין, ולאחך שב-1926 נתרם בניין זה לבית-הספר הריאלי הגרמני הפרטי, עברה פעילותה לבניין "הבית-הגרמני" שליד בית-הכנסת הגדול.
גם האוכלוסיה הרומנית הקימה מוסד פיננסי דומה Insotirea de pastrare si credit pentru populatia romaneasca in Radauti אך רישומו לא היה ניכר עקב מיעוט המפקידים.
ביוזמתם של סוחרים יהודיים ובעידודם של אישים בולטים אחרים בעיר, ביניהם ד"ר ישעיהו הרצברג וד"ר אדולף הארט, נפתח ב-1909 מוסד פינגסי בשם: קופת חיסכון של עיריית רדאוץ, Sparkasse der Statgemeinde Radautz. מוסד זה רכש לו עד מהרה מוניטין ואמון הציבור והצליח לשרוד במשברים הכלכלים, שפגעו במוסדות בנקאיים אחרים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נפתחו בנקים רבים ברדאוץ, אשר ברוחב ליבם ובידם הפתוחה "עזרו" לאוכלוסיה לשקוע בחובות עד כדי מחנק, תוך סיכון מצבם הם. כך הוקם סניף של בנק הז'וינט Joint-Bank שנוסד ב-1914 בארצות הברית. הלקוחות היו רק יהודים ולמנהל הבנק מונה ד"ר דוד הירש.
ב-1921 נפתח סניף של בנק המזרח Banca de Est בבניין של "בנק נתן הארט". מנהל הסניף היה ד"ר שמעון הילזנראד.
בשנת 1931, בעקבות חוק "מחיקת החובות" ובהשפעת המשבר הכלכלי העולמי עם נפילת הבורסה בניו-יורק, סגר הבנק את שעריו.
ב-1922 נפתח בנק הרדאוציאנים Banca Radautilor. מניותיו היו בידי פוליטיקאים רומנים מקומיים. ב-1929 חוסל הבנק תוך הבטחה לשלם 62% מחובותיו תוך שנתיים.
ב-1924 נפתח הבנק הגדול הרומני מרמורוש-בלאנק ושות' Banca Marmorosch-Blanc & Co., סוכנות ברדאוץ, שהתרחבה לסניף תוך זמן קצר.
המוסד שכן בביתו של רופא השיניים המנוח ד"ר אדולף הארט ברחוב Herrengasse. הוא סיפח גם את סוכנות חברת הביטוח "ג'נראלה" “Generala”. בראש הבנק עמדו עו"ד ד"ר זיגמונד רוזנפלד והמיור מאטאסאר.
ב-1931 פשט הבנק המרכזי את הרגל וביקש מבית-המשפט למנות כונס נכסים להסדר החובות. לפי החוק (Legea Timbrului), היה על הבנק לשלם לבית-המשפט 4% עמלה מהון הבנק, שהסתכם ב-1 מיליון ליי. למרבה הפלא הוצא צו מלכותי, שביום המסוים בו הגיש הבנק את הבקשה להסדר החובות, יחול פטור של תשלום העמלה על כל מי שהגיש בקשה דומה. התברר שבאותו יום הוגשה רק בקשה אחת לבית-המשפט, זו של "בנק מרמורוש ושות"'. העיתונות עשתה "מטעמים" מצו מלכותי זה, ברומזה שהמלך (קארול השני) היה בעל מניות בבנק...
באפריל 1925 נפתח בבניין של "קפה פריס" ברחוב Kirchengasse סניף של הבנק הבוקובינאי לחקלאות.
גם בנק זה פשט את הרגל ב-1933 עקב חוק "הסדרת החובות", וחויב לשלם 40% מחובותיו לנושים ב-4 תשלומים שנתיים.
גם הבנק הכללי של תושבי רדאוץ Banca Generala a Radautilor, שנוסד ב-1926 ומניותיו היו בידי שני בויארים (בעלי קרקעות) רומנים ונוהל ע"י מנהל בי"ס יסודי גיורגה פופאדיוק - סגר את אשנביו עקב המשבר ב-1931.
ב-1927 נפתח בבניין של מלון שפייר ברח' Kirchengasse, סניף של הבנק "סוקומין", קיצור של השם: Sosietatea de Credit pentru Comert si Industrie (חברה לאשראי עבור המסחר והתעשיה).
המנהל היה עו"ד ד"ר ישראל מנצ'ר. הסניף נסגר ב-1930. בתו של ד"ר מנצ'ר, מיה, מעידה שלאחר שמנהל הבנק בצ'רנוביץ איבד עצמו לדעת, שילם אביה לכל הנושים את המגיע להם מכספו הפרטי. (ראה המאמר “Erinnerrungen an meinen Vater”).
גם סניף ה"בנק עממי" Banca Populara בניהולו של עו"ד דוד בירקנפלד, שנפתח ב-1928 סגר את אשנביו בשנות המשבר הכלכלי.
ב-1928 נפתח גם סניף של הבנק הלאומי הרומני Banca Nationala a Romaniei ששכן בבניין שבין בניין הפרפקטורה לבין מסילת הברזל, לאחר ששופץ והותאם לצרכי הבנק.
ב-1929 נפתח סניף הבנק קופת-חיסכון של בוקובינה Bukowiner Sparkasse ששכן בבניין העיריה. גם הוא נסגר בשנות המשבר.
בנק נוסף ראוי להזכיר: בנק בעלי המלאכה Gewerbebank בהנהלת עו"ד ד"ר דרימר. 
 

  

הדואר
עד שנת 1834 נעשו קשרי הדואר בכל בוקובינה ע"י פרשים בלבד. מכאן ואילך הועברו דברי הדואר בעגלות (בשנות ה-30 של המאה ה-20 היה רווח עדיין הביטוי “Die Oxenpost”, כדי לציין את אטיות ההעברה בדואר). עבור העברת מכתבים, חבילות או דברי-ערך נקבע התעריף לפי המרחק אל היעד. ב-1866 נקבע תעריף אחיד, שאינו תלוי במרחק היעד.
עם פתיחת מסילת הברזל צ'רנוביץ-איצקאני ב-1869 קיבלה על עצמה הרכבת את העברת דברי הדואר.
בשנת 1847 היתה כבר ברדאוץ "נקודת איסוף מכתבים" וב-1853 מוזכר כבר פקיד דואר “Postmeister”. ב-9 באוגוסט 1867 נפתחה בעיר מברקה וקשרי הדואר החלו לשגשג. בשנת 1871 נשלחו מרדאוץ 60,688 מכתבים, 5860 חבילות והועברו 2464 מברקים. בראשית המאה ה-20 סופח למשרד הדואר ברדאוץ גם הקשר הטלפוני.
עם סיפוח בוקובינה לרומניה, שונה שם משרד הדואר ל:
Oficiul postal telegrafic telefonic (Oficiul P.T.T.).
ב-1926 חולקה בוקובינה ל-5 מחוזות ומאז נושא הדואר ברדאוץ את השם:
Oficiul P.T.T. resedinta de judet
והיה מפקח על משרדי הדואר ברחבי המחוז.
ב-1930 העניקה הממשלה הרומנית את הזיכיון למחלקת הטלפון לחברה האמריקנית "מורגן" ל-50 שנה, משרד הטלפון עבר לרחוב Herrengasse. 
 

מסילת הברזל (הרכבת)
עוד בשנים 64-1863 תוכננה מסילת ברזל ממרמורוש דרך בוקובינה עד לגבול מולדובה. לפי המתוכנן היה על המסילה לעבור דרך רדאוץ, קוצ'ורמארה Cuciurmare)) ולהגיע לצ'רנוביץ. אולם פרוץ המלחמה בין אוסטריה לבין פרוסיה שמה לאל את התוכנית.
לאחר שהמסילה למברג-צ'רנוביץ-יאש הופעלה, נסללה המסילה צ'רנוביץ-סוצ'יאבה (הופעלה ב-1869). הוכנה תוכנית ב-1875 לסלילת מסילה מדורנשט דרך רדאוץ לפראסין Frasin)) ונתקבלו האישורים הדרושים, אך גם תוכנית זאת לא הוצאה לפועל. רק ב-1885 קיבלה החברה Bukowiner Lokalbahnen A. G. את הזיכיון לאותה מסילה האדיקפאלבה (דורנשט) - רדאוץ, ולאחר קשיים של משא-ומתן עם "קרן הכנסיה יוונית-אורתודוקסית" לרכישת הקרקע, הוחל בסלילה והיא הושלמה ב-17 באוקטובר 1889 ונכנסה מיד לפעולה.
תחנת-הרכבת העיקרית היתה בין בית-החולים ובין בית-הקברות. פרט לכך הוקמו: נקודת עצירה במקום המוכר בשם: פלופ Plop, תחנה לנוסעים ולמשא ב"גן-העם", Volksgarten שקיבלה את השם "תחנת-רינגפלאץ" Ringplatz.
ותיקי רדאוץ מספרים שהאוכלוסיה בעיר התנגדה לקביעת תחנה זאת במרכז העיר. התושבים טענו שרעש הרכבת תפר את מנוחתם וצפירותיה יקפיצו משנתם את התינוקות. אולם לא הועילו המחאות - התחנה ב- Volksgartenקמה והרכבת נעה.
לאחר הקמת המנסרה "בוקובינה" הוקמה תחנה בחלק העליון של רחוב וויטינל. תחנה זאת בוטלה במלחמת העולם הראשונה מאחר שהצבא הרוסי בנסיגתו ב-1917 החריב אותה כליל. אחרי המלחמה הוקמה התחנה מחדש והורחבה. על מסילה זאת נסעו מדי יום 3 רכבות והיא התחברה עם המסילה למברג-סוצ'יאבה.
בחודשים הראשונים של פעולתה (נובמבר-דצמבר 1889) העבירה הרכבת 363 טון משא ו-3566 נוסעים בשלוש המחלקות.
ב-1895 נסללה המסילה רדאוץ-פראסין (Frasin) באורך של 45 ק"מ. ב-1929, עם השתלבות הרכבת של בוקובינה עם מסילות הברזל ברומניה העתיקה, הוקם ברדאוץ מחלקת אחזקה של המסילה Sectia de intretinere C.F.R. (C.F.R. פירושו  Calea Ferata Romana) .
עם סיפוח בוקובינה הצפונית לרוסיה הסובייטית לא נתאפשרה עוד תנועת המעבר לגרמניה ורדאוץ הפכה לתחנה סופית של הרכבת בוקארשט-ברלין. 
 

המשטרה
תפקידי השיטור בוצעו בימי המונרכיה האוסטרית ע"י הז'נדרמריה (פלוגת שוטרים מאורגנת בצורה צבאית) והמשטרה. מפקדם היה ראש העיר והמועסקים השתייכו לפקידי העיריה ולעובדיה.
השוטר הראשון המוכר בשמו ברדאוץ בשנת 1847 היה אחד בשם תנר (Toener). ב-1853 היו במשטרת העיר 4 שוטרים. בעשור האחרון לפני מלחמת העולם הראשונה פעלו במשטרת רדאוץ 20 שוטרים.
החל ב-1 בינואר 1924 סופחו עובדי המשטרה לסגל עובדי המדינה ברומניה. בראשם עמד זמיאו, שהובא מהממלכה העתיקה. ב-1 ביולי 1928 קיבלו שוטרי רדאוץ מדים של המשטרות הרומניות.
עם סיפוח בוקובינה לרומניה נוסד בעיר שירות בטחון המדינה Serviciul special de siguranta תחת פיקודו של המאיור ד. מארין לבנדובסקי. שירות זה - משטרת הבטחון - הפיח פחד וחרדה בלב האוכלוסיה.
ב-1930 אוחדה המשטרה עם שירות בטחון המדינה ונשאה את השם:
Politia orasului de resedinta Radauti
היא היתה מורכבת מ:
א) ראש המשטרה, מזכיר המשטרה ו-5 קציני משטרה. אלה היו פקידי-עזר של פרקליטות המדינה;
ב) סוכני-חרש, בלשים ופקידי-עזר - אלה לא השתייכו לפרקליטות המדינה;
ג) המשטרה, מורכבת מ: מפקד המשטרה (סגן), 2 מנהלי מחלקה (רס"ר-ים) ו-38 שוטרים. גם הם לא השתייכו לפרקליטות המדינה.
גם משטרת העיר סירט, נקודת המשטרה דורנשט (Dornesti) ומחלקת המכס בגבול גורה-פוטיליי (Gura Putilei), השתייכו למשטרת רדאוץ.
 

בית החולים הכללי ע"ש נסיך-הכתר רודולף
דוגמה מאלפת לקשיי מימון של מוסדות מוניציפליים ולביורוקרטיה אוסטרית אפשר למצא בסחבת של עשרות שנים בהקמת בית-חולים ממשלתי ברדאוץ.
לאחר מגפת הטיפוס, שבאה בעקבות הרעב ששרר ב-18-1817 ברדאוץ ובכל בוקובינה (עקב קייץ שחון וחורף קר במיוחד), אשר הפילה חללים רבים בישוב – הורגש צורך דחוף בהקמת בית חולים, שיוכל לטפל ביעילות במקרים כאלה וגם במחלות שיגרתיות בימים רגילים.
את הרעיון הגה ב-1819 מנהל המשק דאז, גוטפריד פון אסבות. כדי להשיג את המימון הדרוש הוא הציע לשתי הקהילות ברדאוץ (הגרמנית והרומנית-מולדבית) להפריש סכום כסף למטרה זאת. הקהילות נרתמו למשימה והפרישו סכום של 1,110 פלורין בתור הון התחלתי. מעודד מהצלחה זו התרים מנהל המשק גם קהילות של ישובים אחרים בסביבה וב-1822 גדלה הקרן ל-4102 פלורין.
בינתיים התחלף מנהל המשק. המנהל החדש, קרל וילהלם אמברוזיוס, לא הצליח להמשיך את המפעל עקב המאורעות של 49-1848, אשר גזלו חלק מההון הזה לתמיכה בסוחרים ובמפעלים קורסים, בשפל הכלכלי ששרר אז. בפרויקט בית החולים לא דובר עוד.
לאחר הכרזת רדאוץ כעיר מחוז ב-1855, עברה מינהלת העיר לידי העיריה (שניהלה את ענייני המחוז כולו והיתה כפופה לממשלה המרכזית) והיא לקחה על עצמה את האחריות על פרויקט בית-החולים.
לידתו של נסיך-הכתר רודולף ב-21 באוגוסט 1858 עוררה את הממונה על המחוז פיטיי (Pitey) לחדש את הפעילות למען הקמת בית החולים. לאות שמחה פטריוטית על לידת נסיך-הכתר, פנה אל כל הישובים בתחום המחוז וביקשם לתרום למען הקמת בית החולים שישא את שם הרך הקיסרי הנולד. פנייתו נשאה פרי והסכום שנאסף איפשר להכין תוכניות הבנייה והמתאר של בית החולים.
ב-1860 הוגשו התכניות ללשכת מושל בוקובינה בבקשה לאשרן. הבקשה נדחתה. כעילה לדחיה הוזכר הצורך בשינויים בתוכנית הבניה ודרישה שבית-החולים לא יהיה מוגבל למחוז רדאוץ בלבד, אלא יהיה בית-חולים כללי, פתוח לכל נצרך ללא הבדל לאומיות, דת או מקום מגוריו.
רק בסוף 1863 ניתן האישור לבניה והוקם ועד מנהל, שיפקח על כל ענייני הקמת בית החולים. אחד מחברי הועד היה היהודי מיכאל הרצברג.
תאריך הנחת אבן-הפינה נקבע ל-23 ביוני 1863 ובינתיים הופנתה בקשה ללשכת הקיסר לאשר הקדשת בית-החולים לנסיך-הכתר רודולף. תשובת לשכת הקיסר היתה שלילית. העילה הפעם היתה, שהקרן היסודית אינה מספקת להקמת בית-חולים ראוי לשמו (התברר שבטעות הגישה הפקידות בלשכה את המסמך המראה את הקרן ההתחלתית 1,110 פלורין כסכום שעמד לרשות העיריה והתעלמה מיתר המסמכים, אשר מוכיחים שישנם האמצעים הכספיים הדרושים).
למרות זאת החלה הבניה וב-1864 עמד הבניין על תילו, כעת הוגשה רשימת הציוד לאישור מחלקת הבריאות בצ'רנוביץ, תוך בקשה לאשר גם העסקת רופא בית-חולים זמני, רק רשימת הציוד אושרה.
בשנים 65-1866 הותקנו כל האביזרים הדרושים ובסוף שנת 1866 היה בית-החולים מוכן ומחסניו מלאים בציוד הנדרש.
בינתיים חל עיכוב רציני נוסף בפתיחת בית-החולים. מחלקת החינוך המחוזית קבעה שיש לפתוח בית-ספר תיכון ברדאוץ ודרישה זאת אושרה ע"י משרד החינוך. באין מבנה מתאים לבית ספר, הוצע להשתמש בבניין בית-החולים לצורך זה.
המחאות והדיונים ארכו שנים ובינתיים נאכלו השמיכות והמצעים ע"י עש וגם שאר הציוד היה זקוק לרענון או לחידוש.
באוגוסט 1876 הוקם ועד רפואי של בית-החולים, לפי החוק החדש, שנכנס לתוקפו בראשית 1875. בועד השתתף גם הרופא היהודי ד"ר הרמן פורת, שהיה ראש מחלקת הבריאות של העיריה. רק ב-1 בינואר 1879 נפתח בית-החולים, 60 שנה לאחר שנהגה הרעיון לראשונה, ו-10 שנים לאחר שבית-החולים עמד על תילו והיה מצויד למלא את יעודו. הוא הכיל 52 מיטות. מנהל בית-החולים היה הרופא הארמני ד"ר קז'טן פיונקיביץ, הידוע ברדאוץ כבעל המכונית הראשונה בעיר.
ב-17 בספטמבר 1880, בביקורו של קיסר פרנץ-יוסף הראשון ברדאוץ, הוא ראה גם את בית-החולים והביע את שביעות רצונו מדרך פעולתו. בהזדמנות זאת הגיש ראש העיריה לקיסר תזכורת בבקשו מחדש את הסכמתו לכנות את בית-החולים על שם בנו, נסיך-הכתר רודולף. לאחר שבועות אחדים נתקבל האישור. כש"הרך הנולד", נסיך-הכתר, היה כבר בן 22 נתקבל האישור לכנות את בית-החולים על שמו לרגל לידתו.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה כיהן ד"ר ישעיהו הרצברג כרופא בכיר –Primarius של בית החולים, ולאחר סיפוח בוקובינה לרומניה מונה הוא למנהל בית-החולים.
ב-1925 אורגן בית החולים מחדש לפי מתכונת בתי החולים ברומניה וד"ר הרצברג הגיש את התפטרותו. במקומו מונה ד"ר קורצ'יוביי Corciovei, רופא מהממלכה העתיקה למנהל, ואשתו היתה רופאת בית-החולים. המנהל האדמיניסטרטיבי היה פטרסקו. 
 

מכבי האש
מוסד מסודר וקבוע לכיבוי אש לא היה בנמצא בימים הקדומים ברדאוץ. בשנת 1786 התפרסם צו לפיו חייב כל תושב להעמיד לרשות הכלל כלי כיבוי כלשהו בשעת שריפה בישוב.
עוד בראשית המאה ה-20 אפשר היה לראות על קירות בתים אחדים מלבד השלט המציין את מספר הבית גם ציור של דלי, סולם או כלי-כיבוי ביתי אחר. ציור זה סימן את הכלי שבעל הבית חייב להעמיד לרשות הכלל בשעת חירום, כשהוא במצב תקין.
הישוב חולק ל-4 רבעים ולכל רובע היה ממונה אחראי לתקינות כלי הכיבוי הפרימיטיביים שהעמידו התושבים לרשות הרבים. ב-1828 נדרשו הנהלות הכנסיות - היוונית-אורתודוקסית והקתולית - להחזיק ברשותם כלי כיבוי, אותם חובה עליהם לרכוש. בשעת דליקה בישוב, פעל כל אזרח באמצעי הכיבוי לפי שיקול דעתו ולפי יכולתו.
לאחר שב-1867 התארגן בצ'רנוביץ מועדון של כבאים מתנדבים וב-1870 נפתח מועדון דומה בסוצ'יאבה - הוקם ב-1881 "מועדון הכבאים המתנדבים" גם ברדאוץ. באספה הכללית של המתנדבים בראשותו של ראש-העיר אדולף מארין השתתפו גם שמונה יהודים, אבל באופן מעשי פעלו בעיקר מתנדבים ממוצא גרמני. אולם צוות מקצועי מאומן ומיומן לכיבוי אש לא היה.
המחסור בצוות כיבוי-אש מיומן הורגש במיוחד בדליקה הגדולה, שכילתה במאי 1888 את כל המבנים שבין רחוב Knabenschulgasse ובין הRingplatz- ובקושי נמנעה שריפת בית-הספר היסודי לבנים והכנסיה הקתולית.
זמן קצר לאחר מכן החליטה מועצת העיר להקים מוסד עירוני לכיבוי אש, תוך העסקת מפקד מיומן תמורת תשלום. על המפקד הוטל לאמן את צוות הכבאים, שיועסק בתשלום וגם את הכבאים המתנדבים. הופרש סכום כסף לרכישת מכשירי כיבוי, כולל מכונת-כיבוי מונעת ע"י קיטור נוסף על מכונות הכיבוי הידניות. באותה עת היה משכן מכבי האש על ציודו ב"קסרקטין מכבי-האש" בRingplatz- מעל גשרון הטופליצה.
לאחר סיפוח בוקובינה לרומניה וכניסתה של הרפורמה האגרארית לתוקף, השתכנו מכבי האש בבניין של בית-החולים הצבאי והמבנה הקודם נהרס. ב-17 בינואר 1924 פרצה דליקה במשכן של מכבי-האש עצמו והסבה נזק של 1,5 מליון ליי. ב-1937 נסגר מועדון הכבאים המתנדבים, לפי צו מלכותי.
המפקד הרומני עד מלחמת העולם השניה היה הסגן קוליבאבה. צוות הכבאים המיומן היה קטן, הציוד מיושן ודל, לכן לא היתה יעילות רבה בפעולות הכיבוי שלהם, בעיקר בדליקות גדולות.

 

   

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים