--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> ערים (+1000) >> רדאוץ >> ספר רדאוץ >> עמודים 12-15
 
רדאוץ
קהילה יהודית בצמיחתה ובשקיעתה
מבט על הגיאוגרפיה, הטופוגרפיה וההיסטוריה של העיר רדאוץ כיצד התהווה הישוב רדאוץ? הישוב היהודי ברדאוץ ואירגונו
 
     
מבט על הגיאוגרפיה, הטופוגרפיה וההיסטוריה של העיר רדאוץ
המתחקה אחר תולדות הקהילה היהודית בישוב כלשהו, חייב להכיר את הישוב על סביבתו, על הריו ועל עמקיו, על נחליו ועל האוכלוסיה המקורית במהלך דברי הימים. המשקיף במעוף הציפור על העיר רדאוץ (ראדעוויץ בפי יהודיה, RADAUTZ בימי השלטון האוסטרי, RADAUTI בפי הרומנים) מבחין בעמק פורה, שאינו אלא התרחבות אגן הנהר Suceava, סוצ'יאבה, הנובע מיערות הרי הקרפטים.
בתוך עמק זה, בין "הר-הצלב" Dealul-Crucei שמתרומם לגובה של 391 מ' במזרח ובין ההר אוסויו Osoiu במערב, שגובהו 482 מ', משתרעת העיר רדאוץ, 373 מ' מעל פני הים האדריאתי.
רדאוץ מוקפת כפרים בהם האוכלוסיה ברובה גרמנית, הונגרית או רומנית.
אדמת עמק זה היתה בעבר הרחוק אדמת ביצה המצמיחה סבך צמחי ביצה ורק בראשית המאה ה-19 נוקזה הביצה ויובשו אדמות העמק. כך נוצרה אדמה פוריה ונסללו כבישים שהקלו על התפתחות העיר. האיזור היה מוקף יערות-עד ממזרח, מצפון וממערב. היער ממזרח להר אוסויו כונה "יער האוסויו" והיער בין רדאוץ לבין פראטאוץ Fratauti כונה "יער שלקאו".
בצפון-מערב להר אוסויו נובע הנחל פוזינה, אשך בהתקרבו לשדה-המראה הידוע בשם הוטוויידה Hutweide, מתפצל לשתי זרועות; הצפונית נקראת סאהא והמערבית טמניק. שני יובלים אלה משתפכים לנחל סוצ'יאביצה. דרומית להר אוסויו נובע הפלג טופליצה, אשך עובר באיזורי ביצה, חוצה את העיר רדאוץ ומשתפך לנחל טמניק ע"י בית החרושת לנייר (לאחר מכן תחנת בולר). בימים של גשמי זעף עולה פלג זה על גדותיו בגורפו בהצפותיו רבות-הנזק כל העומד בדרכו: צמחיה, רכוש ואף בעלי חיים.
בשנות ה-30 וה-40 של המאה הזאת, דמתה הטופליצה יותר לתעלת ביוב מאשר לפלג מים חיים.
האקלים של רדאוץ הוא יבשתי: אביב נעים ויפה, קייץ חמים, סתיו מתון ויפה, אולם חורף חריף מאוד, משופע ברוחות קרות ועזות הנושבות מערבות סיביר ואשר מערימות הרים של שלג המקשים על התנועה. סופות שלג עזות גורמות אף קורבנות באדם.
 

כיצד התהווה הישוב רדאוץ?


בימי קדם השתכנו על אדמת בוקובינה (פירושה: ארץ עצי התאשור) שבטי הסקיתים והגטים ולאחר מלחמות עקובות מדם תפסו את מקומם הדאקים. אותם הכניעו הרומאים. חבל ארץ זה היווה חלק מהפרובינציה הרומית "דאקיה".
בימים ההם מוזכרת העיר ראטאצניום (Rathacenium) בדאקיה. לדעת אחדים מחוקרי העת העתיקה זוהי העיר רדאוץ של ימינו, אך אין הוכחות לכך.
שלטון הרומאים בחבל ארץ זה בא אל קיצו כאשר הופיעו השבטים הגרמאניים המוכרים בשם גוטים. באותה תקופה היתה בוקובינה ארץ מעבר של שבטים סלאביים וטאטרים, אשר פרעו פרעות, בזזו, הרגו והשאירו ארץ חרוכה.
בשנת 1343 שלח המלך ההונגרי לודביג את צבאו נגד הטאטרים, שנהגו מדי פעם לפלוש אל שטחי ממלכתו. צבא זה, בפיקודו של דראגוש הוולאכי ממרמורוש ושל בנו גיולה-סאס, השמיד את הכוח הטאטרי והניס אותו אל מעבר לדניסטר. כך מונו דרגוש ולאחר מכן גיולה-סאס בנו למושלי האיזור.
ב-1348 פלש המנהיג הצבאי הוויווד בוגדן לאיזור, גירש את גיולה-סאס והקים את הנסיכות מולדובה.
במקום עליו משתרעת עכשיו העיר רדאוץ, נמצא אז ישוב קטן ללא שם, שהשתייך לבעל מקרקעין בשם ראדומיר.
עם כיבוש בוקובינה ע"י בוגדן הוולאכי, עברה גם בעלות הישוב של ראדומיר אליו. הוא העביר את מושבו לראדומיר, כינה עצמו בוגדן הראשון, בנה במקום כנסיה (בין השנים 1360 - 1364), אשר אמורה היתה לשרת אותו ואת יורשיו למנוחת עולמים.
מסמך כתוב בכתב סלאבי משנת 1393 מזכיר בפעם הראשונה את הישוב בשם ראדומירוסלב, שפירושו הכפר של ראדומיר.
שנים אחדות לאחר מכן שונתה הסיומת "-מיר", שהיא סיומת סלאבית, לסיומת הוואלאכית "-אוץ uti" והישוב ראדומיר הפך לראדואוץ Radauti ובימי השלטון האוסטרי כונה רדאוץ Radautz.
על אף היותה במשך 380 שנה מקום מושבו של הגמון והקתדרלה התנוססה בה - לא התפתחה רדאוץ בתקופת השלטון המולדבי, כנראה עקב מחסור בדרכי גישה מפאת הביצות הרבות, שהכבידו על התחבורה וסיכנו את העוברים בדרכים הבלתי סלולות.
גם בימי שלטון טורקיה בחבל ארץ זה - בין השנים 1453 - 1775 לא חל שינוי משמעותי בהתפתחות הישוב רדאוץ.

 

הישוב היהודי ברדאוץ ואירגונו


התהוות הישוב היהודי ברדאוץ מקבילה להתהוות העיר עצמה. עקב מצבו הגיאוגרפי, היה הישוב רדאוץ כעין מאגר של תוצרת הררית - עץ מן היערות הסובבים את הישוב, בהמות ותוצרת חלב - ועל כן גם אבן שואבת לסוחרים מן הסביבה הקרובה והרחוקה, אשר הביאו תבואות, כלים חקלאיים ודברי סידקית. בין הסוחרים האלה היו גם יהודים מערי בוקובינה וגם מגליציה ובימי שלטון אוסטריה גם ממורביה.
יהודים מעטים התישבו בישוב רדאוץ עוד בימי שלטון הנסיכים המולדביים בבוקובינה, אולם עקב המלחמות הרבות שהתנהלו במקום ובמהלכן הוחרבו ישובים רבים - נאלצו קומץ היהודים לעזוב את הישוב בשעת פורענות ולחזור בעת רגיעה. מסיבה זו אין מסמכים כתובים המתעדים את תולדות היהודים ברדאוץ באותה תקופה רחוקה (המאות ה-14 עד ה-18). אולם אפשר ללמוד גזרה שווה מהידע שהצטבר אודות היהודים בערי בוקובינה הותיקות יותר - צ'רנוביץ, סירט - בעיקר אודות מעמדם ואירגון הקהילה בימים שקדמו לסיפוח בוקובינה לאוסטריה.
בספרו של פטרו רזוש Petru Rezus, משנת 1975, המסתמך על ספרו של D. Dan בשם Cronica episcopiei de Radauti שהופיע בשנת 1907, מוזכר שיהודים ישבו ברדאוץ עוד במאה ה-15 וה-16. לדעת מחבר הספר הם היו ממוצא ספרדי וסחרו עם דנציג ואפילו עם אנגליה. הקהילה היהודית, מציין אותו ספר, היא עתיקה כמו הקהילות בסירט ובסוצ'בה; מצבות בית הקברות מוכיחות זאת.
ב-1453, עם כיבוש האיזור ע"י הטורקים, חל שינוי במעמד נסיכי מולדובה. הסולטן הטורקי היה השליט העליון והנסיכים - המכונים עתה גוספודארים - היו כפופים לסולטן ורק בהסכמתו יכלו לצאת למלחמה. בעקבות שינוי זה חלה רגיעה במלחמות, אולם לאחר שישובים בבוקובינה היו קורבנות בזיזה ושריפה ע"י גייסות פולניים בשנות 1509 (בהנהגת ההטמן קמינצקי) וב-1538, כאשר נשרפה כליל גם העיר צ'רנוביץ - התמנה על האיזור הגוספודאר אלכסנדר לופושניאנו המולדבי, אשר גזר גזרות אכזריות על היהודים. רק בעקבות התערבות הדוכס מנקסוס, שהוא דון יוסף, אצל הסולטן, הוקל ליהודים.
ראוי לציין שהטורקים, אשר נהגו לחטוף נערים מארצות כיבושיהם כדי לחנכם ולהופכם ליניצ'רים (חיילים), פסחו על נערים יהודים.
בתקופת הרגיעה ממלחמות עד לשנת 1600 (פרוץ מלחמת פולניה-טורקיה) התפתח המסחר באיזור זה ומשך סוחרים מאיזורים שונים. יהודים רבים זרמו אז אל בוקובינה מאירופה המערבית, עקב רדיפות יהודים בגרמניה. הם הביאו אתם את שפת היידיש, שהיתה מקובלת באיזורים דוברי גרמנית.
באותה תקופה נוסדו בערי בוקובינה ועדי קהילות לפי דוגמת יהודי פולניה. ועדים אלה נקראו בפי היהודים, "קהל" ובפי רשויות מולדובה "ברסלה ז'ידוביאסקה" או "הגילדה של היהודים". ראש הקהילה כונה באותה תקופה "סטארוסטה" ולצידו עזרו לו בניהול עניני הקהילה ("הקהל") ועד של זקני העדה.
"הסטארוסטה" וגם רב הקהילה נבחרו ע"י התושבים היהודים, אך רק לאחר הסכמת הנסיך המולדבי השליט (הגוספודאר), קיבל המינוי תוקף.
ל"קהל" היתה אוטונומיה מוגבלת, אך זו לא מנעה פעולות שרירותיות של השליטים. העובדה שיהודי מולדובה (ויהודי בוקובינה בכללם) לא נבדלו בלבוש ואף בשפה משאר האוכלוסיה, לא הביאה להם שום יתרון.
כאשר כנופיות חמלניצקי פרעו ביהודי אוקראינה ופולניה, נסו שרידי הפוגרומים למולדובה דאז וחלקם התישב בערי בוקובינה. הם הביאו אתם צביון יהודי שורשי והעשירו את החיים הרוחניים של הקהילות במטענם התרבותי.

 


 

     

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים