--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> ערים (+1000) >> רדאוץ >> ספר רדאוץ >> עמודים 261-269
 
רדאוץ
קהילה יהודית בצמיחתה ובשקיעתה

הרפואה בעיר רדאוץ.

 
   

הרפואה בעיר רדאוץ  
ד"ר (ברטל) א. הכט


אם רוצים להזכר ברפואה וברופאים מרדאוץ, ברור שאין הכוונה להרכיב רשימה "יבשה" של שמות, אם כי גם בזה יש לא מעט מהנוסטלגיה. אני משער שמעניין יותר יהיה להעלות על הכתב אווירה מסוימת ולאייר אותה במספר דמויות של רופאים יהודים שהיוו ללא כול ספק הגורם שנתן את צביונו למערכת הרפואה בעיר. ברור שלא אוכל לעשות כן, אלא על ידי הצגת הנתונים דרך זווית הראיה שלי, כי אין לי כול אפשרות לחפש מקורות לתעד אותם כאמיתות היסטוריות. אני גם חושב שקוראי הספר הזה, בני דורנו או בנינו, לא יהיו מעונינים בהתחלות הרפואה ברדאוץ שלפני מלחמת העולם הראשונה, מה גם שאין הן מוכרות לי, וגם לא במצב שלאחר שובנו מטרנסניסטריה, כי אז רבים מיהודי רדאוץ האמיתיים כבר לא היו שם. נשאר, אפוא, לספר על התקופה שבין שתי מלחמות העולם.

מילדותי זכורים לי רק שלושה שמות של רופאים לא יהודים ברדאוץ. אחד היה DR. COCIORVEI כירורג ומנהל בית החולים, השני היהDR. ZLEPKO  והשלישי DR. VASILIU.
בית החולים היה בשבילי מקום מסתורי מאוד, עברתי על ידו פעמים רבות בטיולי לכיוון תחנת הרכבת הראשית. נדמה לי שזה היה הבנין היחידי בעיר בו הורכבה מערכת מים מרכזית, כי בחזיתו היה מעין כיור ממתכת עם ברז לחיצה וכול פעם שעברתי לחצתי על הכפתור וזרם מים השתחרר לתוך הכיור. לא אחת פחדתי שיתפסו אותי במעשה זה, אך זה לא קרה. סביב בית החולים חנו תמיד עגלות הכפריים שהיו הלקוחות של Dr. Cociorvei שטיפל בכול מחלה ולא רק בכירורגיה. לא ידוע לי שמישהו מהחוג שבאתי עמו במגע פנה אי-פעם אל בית החולים הזה. אמנם היתה חובת אישפוז למחלות זיהומיות של ילדים, אבל ההורים היהודים מצאו תמיד את הדרך לטפל בילדיהם בבית. באותו הזמן רווחה הדיעה שרק רופא שאין לו הכישורים להצליח בפרקטיקה פרטית עובד כשכיר ולכן לא היתה הערכה לרופאים בשרות ציבורי. דרך אגב, היתה ברדאוץ גם KRANKENKASSE (קופת חולים) שהיתה מיועדת לשכירים ובעלי מלאכה זעירים. אחדים מהרופאים הפרטיים קיבלו את מבוטחיה.
הרופא הלא יהודי השני, ד"ר זלפקו, היה מוכר לי משתי סיבות. הוא בנה חווילה מפוארת מאוד, אפילו לפי המושגים של היום, ברחוב שהוביל לבית הספר התיכון לבנים, והיתה לו מכונית פרטית עם גג מתקפל. הוא נהג במכונית עם כפפות וכובע ומשקפיים מיוחדים שהגינו על הנהג מפני האבק הנורא בכבישים. אבל דבר חשוב יותר היתה הסיבה השניה שהכרתי אותו. ביתו הבכורה היתה אהבתי הבלתי מוצהרת בזמן ששנינו ביקרנו בגן הילדים הגרמני של גב' INTNER.
הרופא הלא יהודי השלישי, ד"ר וואסיליו, היה רופא העיר. הוא גר ברחוב שלנו והיה נחשב איש מוזר, רווק שחי עם מנהלת המשק שלו. הוא לא היה רומני מקומי, אלא מה Regat ודיבר שפה רומנית קצת "אחרת". אני זוכר אותו תמיד עם כובע, בקיץ כובע קש כמו MAURICE CHEVALIER, ומקל הליכה, ביטוי של אלגנטיות גברית באותו הזמן. כאשר פגש את הורי הוא הרים את הכובע בנימוס רב וחשף קרחת מבריקה. נדמה לי שאמי התרשמה שהוא מסמפט אותה ואני נאלצתי לברך אותו תמיד בשלום. בשנה האחרונה של בית הספר התיכון הוא היה המורה שלנו להגיינה והשיעורים שלו היו חגיגות של צחוק רעשני מאוד בעיקר בשל סיפוריו בקשר למחלות המין.
לפני שאתיחס לרופאים היהודים חייבים להזכיר יהודי שהמיר את דתו, DR.VOGEL שהיה הרופא המחוזי. היו לו בן ושתי בנות יפות שיצאו רק עם בחורים לא יהודים. גם הוא היה בעל מכונית פרטית והרבה לטייל בה יחד עם משפחתו.
הרופא היהודי הראשון אותו אני זוכר הוא DR. WEINBERG. אם אני רוצה להעלות את דמותו אני רואה גבר נמוך, עגלגל, מבוגר, אך בעיני ילד סולם הערכת הגילים הוא שונה, כך שאינני יודע היום באיזה גיל הוא היה. הוא עמד על יד מיטתי, לבוש חליפה כהה, בידו שעון זהב קשור בשרשרת זהב עבה לווסט שלו וספר את הדופק. מהתיק הגדול הוציא מדחום, הכניס אותו לבית השחי שלי, המשיך להסתכל על השעון ושוחח בינתיים עם הורי. אחרי כן ביקש כפית כדי לבדוק את גרוני, האזין לריאות ומישש לי את הבטן, דבר שגרם לי תמיד לצחוק. רשם מירשם ולפי המצב הוא אמר אם עוד יבקר או לאו. אבי ליווה אותו החוצה ורק אז שילם לו עבור הביקור.
ד"ר ויינברג נחשב ל-HAUSARZT שלנו וההורים היו אתו גם ביחסים חברתיים. הוא היה גר בכיכר המרכזית בקומה ראשונה בדירה עם BALKON; דבר נדיר מאוד בעיר. אשתו היתה גמדה טובת לב ושמחתי אם אמי לקחה אותי לביקור אליה כי זכיתי למנת עוגה טובה מה שנמנע ממני בבית, כי הייתי שמנמן. כדי להזמין את ד"ר ויינברג לביקור היה צורך ללכת אליו כי גם לו וגם לנו לא היה טלפון. בדרך כלל הוא בא ברגל ורק במזג אוויר לא נוח שכר כירכרה או בחורף מזחלה.
במקרים "דחופים", שהיו בעיקר התעלפויות של אמי, הזמנו את DR. WEBER שהיה גר במרחק של כ-50 מ' מאתנו. הוא היה איש "באמת" זקן, הלך לאט בצעדים קטנים, היו לו שערות שיבה ומשקפיים במסגרת מתכתית. על חייו הפרטיים היה ידוע מעט מאוד, בביתו התגוררה בתו שהתגרשה מקצין לא יהודי ואחרי פלישת הנאצים לווינה הגיעה משם גם בתו הבכורה שהיתה לימים מורתי לאנגלית. בלילה שהוגלינו לטרנסניסטריה עברנו ברכבת על יד ביתם וראינו בו אור דולק. נאמר לנו אח"כ ששלושתם התאבדו, לא ידוע לי אם אכן כולם מתו.
ברדאוץ היו גם שני רופאים יהודים שכונו בשם PRIMARIUS תואר של רופא בכיר שאינני יודע מאין הוא נבע - היו אלו DR. HERZBERG ו-DR. RUDICH. אף פעם משפחתי לא פנתה לאף אחד מהם.
ד"ר הרצברג גר בחווילה דומה לטירה, חי עם מנהלת המשק שלו, הגרמניה שילדה לו גם בן. הוא לא היה מעורב בחברה היהודית, ונראה רק לעתים מאוד רחוקות בעיר, נוסע בכירכרה הפרטית שלו. היה לו רק אח אחד בעל חנות ספרים. האח, רווק גם הוא, היה בעל זפק גדול והופיע בחגי הסתיו (ראש השנה ויום כיפור) בבית הכנסת הגדול בפראק ובצילינדר.
ד"ר רודיך היה מוכר יותר; ניהל חיי חברה ערים והיה לו גם חוג קבוע לקלפים. למרות התואר הבכיר לא היה ידוע לי על הצלחות מיוחדות של שני הרופאים האלו.
רופא רציני, שהוגדר כפנימאי טוב, היה DR. STERN. הוא קיבל, בדרך כלל, במרפאתו שהיתה ממוקמת בבית חדש, בעל קומה שהקים בכיכר המרכזית. היה קשה להשיגו לביקור-בית ונאמר עליו שהוא יקרן.
DR. SCHIMMEL לא נחשב כרופא מבוקש, לעומת זאת היה גבר מאוד אלגנטי ובעל מכונית מפוארת. היה ידוע שרמת החיים שלו מבוססת על הורי אשתו, אנשים אמידים מצ'רנוביץ.
בבנין של חנויות, קרוב מאוד לשוק העיר, בקומה הראשונה היה גרDR. SABATH. רוב הפציינטים שהוא קיבל היו איכרים. מדי פעם עשה גם ביקור-בית כאשר הוא רוכב על אופניים. היתה לו בת יפה שיצאה עם חבר קבוע שמנע מאחרים להתקרב אליה.
אצל DR. DOLLER, עמו היו הורי מיודדים, מבלי שפנו אליו כרופא, חוויתי חווייה היסטורית - ראיתי ושמעתי רדיו לראשונה בחיי! היה זה רדיו עם רמקול נפרד, מופעל על ידי מצבר, שדרש "תקופת חימום" בת מספר דקות עד שהשמיע צליל.
DR. KRATTENSTEIN, איש נחמד ואדיב, היה ידוע בעיקר כרופא האוכלוסיה העניה, אם כי, גם אני הגעתי אליו לקבל סידרת הקרנות בקרניים אולטרסגוליות בגלל פצעי הבגרות שלי שהטרידו אותי מאוד. בגללם לקחו אותי ההורים לכול רופאי העיר, ללא תועלת, כמובן.
DR. GABOR היה פחות או יותר מאותה הקטגוריה, איש סימפטי ועממי. הוא נהיה לרופא המשפחה שלנו אחרי מותו של ד"ר וויינברג.
בשנות השלושים הופיעו בעיר רופאים מהדור הצעיר. על ידינו ממש פתח את מרפאתו DR. BRECHER, לראשונה מומחה לעיניים בעיר. הוא היה בנו של לקוח וותיק של אבי, יהודי כפרי שבא לגור אצל בנו הרופא בעיר, אבל לא וויתר על העז שלו אותה הוא רעה ברחוב ובגנים הסמוכים. מר ברכר הזקן היה תלמיד-חכם ועסק גם בגיאומטריה ובפיסיקה מבלי שביקר אי פעם בבית ספר. הוא רצה להוכיח, בין היתר, שהמספר "פי" (3.14) אינו נכון מפני שמי שהמציא אותו, LUDOLF, היה גוי - עם כול המשתמע מכך. ד"ר ברכר היה רופא טוב אבל גם סוחר מעולה. הוא ביקש תשלום גבוה מהמקובל בעיר ועל אף כול השידוכים שהוצעו לו ברדאוץ, התחתן עם אשה בת משפחה מאוד אמידה מסוצ'בה. גם אני הייתי הפציאנט שלו. פעם סבלתי משעורה בעין והוא שם לי תחבושת מרשימה על כול הראש שעוררה ענין רב אצל כול מי שפגש אותי. פעם אחרת התלוננתי שאני מתעייף בקריאה והוא רשם לי משקפיים אותם נשאתי עמי לבית הספר בקופסת אלומיניום מיוחדת, אך כמעט ולא השתמשתי בהם.
באותו הזמן התחילו להופיע גם רופאים מומחים אחרים. שני בני העיר – DR. SCHWITZER רופא נשים ו-DR. WEINSTEIN רופא ילדים. קצת מאוחר יותר הגיע גם DR. BERCOVICI רופא אף אוזן וגרון, יליד FALTICENI דובר גרמנית. ד"ר שוויצר וד"ר וויינשטיין הצליחו מאוד ברפואה. ד"ר שוויצר הצטיין גם בכך שנשא אשה יפה ואלגנטית ממוצא פולני ואילו ד"ר ווינשטיין היה מפורסם גם כספורטאי ורוכב אופנוע נלהב.
למרות שד"ר שוויצר היה רופא נשים, אלוף ההפלות המלאכותיות ברדאוץ היה DR. PREMMINGER שהיה רופא כללי. זה היה טיפוס אתלטי, עליז וחברותי, מאוד מקובל על הפציינטים שלו שהיו תמיד מוכנים להשבע שהוא הרופא הטוב ביותר בעיר. הוא היה גם איש עסקים ממדרגה ראשונה והצליח, בין היתר, לשלב את פעילותו הציונית בהנהגת "קרן היסוד" עם העברת כספים פרטיים לארץ ישראל. הוא נראה בעיר, על פי רוב, על אופניים.
מי שרכש לעצמו מוניטין כמעט בלתי מעורערים והיה נחשב כרופא הטוב ביותר בעיר היה DR. BUDIK. נדמה לי שהוא היה בן דודו של ד"ר פרמינגר וכמוהו בוגר אוניברסיטת CLUJ. אשתו היתה האשה הגבוהה ביותר בעיר ומאוד אלגנטית.
ד"ר בודיק פתח מרפאה בכיכר המרכזית וצייד אותה גם במכשיר רנטגן פשוט. אני זוכר אותו כאיש צעיר יחסית, יפה, צועד באיטיות ומלא חשיבות בארשת פנים רצינית. נחשב לו גם כדבר גדול שהוא היה קצין מילואים בדרגת סגן.

מבחינה אישית לא היה לי נסיון טוב עמו. פעם נפלתי בשעת החלקה על קרח במגרש אייפרמן. הופניתי לצילום רנטגן וד"ר בודיק קבע שאין ממצא. התברר אחר כך שאירע שבר קטן בקרסול שהשכיב אותי לשלושה שבועות. פעם אחרת, בחורף קשה, הותקפתי כאבי בטן עזים, ממושכים עם חום והקאות, הוזמנו שני רופאים שנתנו טיפולים שונים שלא עזרו. אני עצמי, חשבתי על דלקת תוספתן ודרשתי ניתוח, ביום השלישי למחלתי הוזמן ד"ר בודיק שטען שאין מדובר בתוספתן ואין מקום לניתוח, כעבור מספר שעות הוסעתי בשלג כבד לצ'רנוביץ - הנסיעה נמשכה 6 שעות במקום שעתיים - התוספתן התפוצץ בדרך ואחרי הניתוח שכבתי 6 שבועות בבית החולים בגלל זיהום קשה, ד"ר בודיק ביקר אצלי בבית החולים והתנצל באומרו שביום שנקרא אלי הוא עצמו היה חולה עם חום גבוה ולכן טעה באבחנה.
זכור לי גם רופא רנטגנולוג בשם DR. TAMLER, בן דוד של חבר טוב שלי שניספה בטרנסניסטריה. ד"ר טמלר לא הצליח להתפרנס בעיר ועזב כעבור זמן קצר.
מהאזור ההררי, נדמה לי PUTILA, הגיעו לרדאוץ שני אחים פרנקל ועוד לפניהם ד"ר ווייסלברגר. המבוגר מהאחים, DR. FRITZ FRAENKEL, פתח מרפאה והתחתן עם נערה ממשפחה עשירה ואילו הצעיר יותר, JULIUS FRAENKEL, שכינה גם הוא את עצמו דוקטור, התברר שהפסיק את לימודיו אחרי השנה הרביעית לרפואה בפראג, אבל זה לא הפריע לו למצוא את פרנסתו בעיר כרופא.
DR. JOSEF WEISSELBERGER היה דמות רפואית מוזרה ומקורית. היה לו עמוד שידרה עקום, הלך תמיד עם תיק עור שחור ומלא, לא כדוגמת התיקים הרפואיים. הוא היה נשוי למורה ששלטה בו ביד חזקה, ואמרו שבתיקו הוא מחזיק את המוצרים שקנה בשוק, לפי הוראותיה. דמי הטירחה שלו היו הנמוכים מבין הרופאים ולכן היה זמין לשכבות העניות בעיר. זכור לי שהוא הוזמן פעם לשכנה שלנו, אחרי שבדק אותה ניגש אליו בעלה ושאל אותו מלא חרדה ממה סובלת אשתו. ד"ר ווייסלברגר ענה לו במלא החשיבות והחומרה: רק לפני שבוע מתה לי חולה עם מחלה כזאת, השכנה שלנו הבריאה וחיה עוד הרבה זמן אחרי כן.
סמוך לסיפוח אוסטריה לרייך השלישי הגיע מווינה, יליד רדאוץ DR. BRENNER. הוא היה אמנם רופא נשים, חניכו של PROF. HALBANהמפורסם, אך מפני שבא מהמרכז הרפואי שהיה נחשב הגבוה ביותר, יצאו מתוך הנחה שהוא מבין יותר טוב מהרופאים המקומיים בכול תחומי הרפואה, כך שהוא נהפך לרופא כללי מבוקש. היות שהוא שמר על אזרחותו הגרמנית לא נשלח לטרנסניסטריה.
קרוב לפרוץ המלחמה הופיעו ברדאוץ עוד מספר רופאים צעירים. DR. LANDMANN, בוגר צרפת, היה חובב מוסיקה גדול ואף ניגן על כינור, לא ידוע לי שהצליח כרופא. DR. PACHTER, DR. HIRSCHHORN בקושי הספיקו לפתוח מרפאות ובאה גלות טרנסניסטריה. שני האחים התאומים OELGIESSER למדו רפואה באיטליה, באו לרדאוץ כסטודנטים אך לא פעלו בה כרופאים.
אסור לשכוח שברדאוץ היה בית זקנים יהודי מעבר לפסי הרכבת לכיוון VOLOVETZ ועל ידו התחילו לבנות גם בית חולים יהודי. אני זוכר היטב את הבנין עשוי לבנים אדומות שהלך וניבנה, אך לא ידוע לי שבית החולים הזה פעל הלכה למעשה.
כמה עלה באותו הזמן ביקור אצל רופא? במרפאתו - בין 50-70 ליי, ביקור בית בין 70-100 ליי, ד"ר ווייסלברג לקח 30-40 ליי ואילו הPRIMARIUS- קבל 150 ליי. יש להזכיר שדולר היה 120 ולירה סטרלינג 500 ליי!

במערכת הרפואה לא די ברופאים, צריך גם ספקי תרופות - בתי מרקחת. ברדאוץ של ילדותי היו ארבעה בתי מרקחת, 3 בידי יהודים ואחד בידי אנטישמי פעיל, IASINSKI, שבזמן שילטון "משמר הברזל" הגיע אף לתפקיד של שר הבריאות ברומניה. יהודים נכנסו לבית המרקחת שלו רק אם היה תורן. גם אני נשלחתי אליו על ידי הורי מספר פעמים. עליתי בחרדה רבה על המדרגות שהובילו לדלת זכוכית גדולה עם ידית ממתכת מיוחדת במינה. פתיחת הדלת הפיקה צילצול חרישי שהגביר בי את האימה. בפנים - נקיון מופתי, ריח חזק של תרופות ובושם ומספר נשים וגברים בחלוקים לבנים מעומלנים. הכול השרה יראת כבוד עמוקה. בדרך תרגלתי את המילים המעטות שהיה עלי לומר עם הצגת המרשם. התבלבלתי, כמובן, כאשר הצטרכתי לעשות כן, נעניתי בנימוס ובחיוך של הבנה. שילמתי בקופה בה עמדה מכונת חישוב גדולה ורעשנית בהפעלתה ונשמתי לרווחה משיצאתי משם ובידי התרופות.
בית המרקחת האהוב עלי היה של ה-MAGISTER SCHWIND שלמעשה השתייך למשפחה גרמנית בשם ROSSINGNON שהמשיכה לגור באותו הבית שמולו היה שעון שמש עתיק יומין. הרוקח שווינד היה רווק עליז וידידותי שנתן לי כמעט תמיד מתנות - דברי פירסומת של חברות תרופות גרמניות או צרפתיות או סתם קופסאות או בקבוקים ריקים שבגלל צורתם וצבעם שימחו אותי במיוחד. עבדה אצלו בבית-המרקחת ביתו הרווקה של עורך דין זקן, שכן שלנו, BRONIA MENKES. היא היתה ידועה, משום מה, גם כשחקנית חובבת, וציפתה שהרוקח שווינד ישא אותה לאשה. בסופו של הדבר הוא התחתן עם אשה מעיר אחרת והדבר סיפק חומר לרכילות להרבה זמן.
היו עוד שני בתי מרקחת יהודיים. אחד מהם, מול בית הכנסת הגדול היה ידוע בשם APOTHEKE HARTH. בעל הרשיון היה קרוב משפחה מרוחק שלנו שלא גר בעיר ובמקומו עבד רוקח בשם זילברברג. בית מרקחת אחר היה נקרא APOTHEKE GEBER ממוקם בלב העיר. אני זוכר רק את ג' גבר, את בנה ואת בתה, אך את בית המרקחת ניהל DR. ADI MECHEL. לשני בתי מרקחת אלו הזדמנתי לעתים מאוד רחוקות, למרות שהורי הכירו היטב גם את הרוקחים האלו. חוק רישוי בתי המרקחת ברומניה דאז היה מאוד נוקשה והיה חובה לשמור על מרחק מינימלי ביניהם. הדבר השתנה בשנים הקרובות לפרוץ המלחמה וניתנו עוד שלושה או ארבעה רשיונות לבתי מרקחת בעיר, כולם ליהודים, ואמרו עליהם "שעושים הון".
לא צריך לשכוח את רפואת השיניים בעיר שהיתה רובה ככולה בידי יהודים. רופאי שיניים בעלי תואר דוקטור היו בתחילה רק שניים DR. SCHWIND, אחיו של הרוקח, ו-DR. TEITELBAUM, אחרי כן התווסף DR. FUHRER. שני הראשונים למדו בגרמניה ותואר הדוקטור שלהם התיחס רק לרפואת שיניים ואילו ד"ר פורר היה רופא כללי שהתמחה אחרי שעבד בכפר הררי, ברפואת שיניים. שלושתם הרוויחו טוב מאוד. ד"ר שווינד הפתיע את החוגים היהודיים בעיר על ידי צעד סנסציוני. הוא הביא לו אשה יהודיה ממגדבורג שבגרמניה. היא דיברה גרמנית אחרת משלנו, התלבשה והתנהגה כמו "מרכז אירופאית" וכמובן זה היה נושא בלתי פוסק בפגישות חברתיות. ד"ר פורר הצליח כעבור זמן קצר לבנות חווילה גדולה באזור היוקרתי של העיר ואילו ד"ר טייטלבאום, שנחשב הצנוע מכולם, הצליח לא להשלח לטראנסניסטריה - אולי ההישג הגדול ביותר.
בנוסף לשלושת בעלי תואר הדוקטור עבדו ברפואת שיניים גם מספר רב של "דנטיסטים" שהתחלקו, עד כמה שידוע לי, למספר קטגוריות. דנטיסט "דיפלומט" שלא נעלב כאשר פנו אליו ב-HERR DOCTOR, כמו WEISSELBERG או HERING, אחדים שהיו חייבים להיות צמודים לרופא כללי ואחרים עבדו הן במרפאה הן במעבדה כטכנאים, עם או בלי רשיון כלשהו. טיב עבודתם של הלא רופאים לא נפל מזה של הרופאים, אך המחירים אצלם, היו הרבה יותר נמוכים.
אני הייתי שנים בטיפולו של ד"ר שווינד וסבלתי הרבה כאבים מהשיניים, אבל לא פחות מהטיפולים. שעות רבות ביליתי בחדר ההמתנה שלו, דיפדפתי בכתבי עת מאוירים גרמנים, הסתכלתי והרהרתי על שאר הפציינטים שמספרם היה תמיד גדול, עד שזכיתי שבחורה עם שערות ארוכות ומתולתלות הזמינה אותי להכנס. לא יצאתי אף פעם בלי כאב. לאחרונה עברנו לד"ר פורר שנהיה הלקוח וגם חבר של אבי, אצלו ההמתנה היתה קצרה יותר והטיפול פחות מכאיב.
מבחינת המעמד החברתי הרופאים היהודיים לא היוו קבוצה אחידה. הם התחלקו בין "צעירים" ו"מבוגרים" וגם בתוך התת-קבוצות האלו היה שוני מסוים בהתאם למוצא המשפחתי ולמצב הכלכלי. לא נראה לי שהרמה המקצועית, שלא קל לקבוע אותה, או ההשכלה הכללית היו גורם "מסווג".
רוב רובם הרגישו השתייכות ליהדות ולציונות, איש דתי וציוני פעיל מאוד היה ד"ר ברקוביץ'. ד"ר ווינשטיין וד"ר פרמינגר היו מאוד מעורים במועדון הספורט היהודי "הגבירו" (הגבורה) ועסקו עצמם הרבה בספורט.
כאשר אני מביט היום בעיני רופא וותיק מאוד - כמעט 40 שנה במקצוע - על הרפואה ברדאוץ בימים ההם, היא נראית לי סבירה ויעילה. בכול העיר לא היתה מעבדה רפואית אחת, אפילו לא בבית החולים. בתחילה לא היה מכון רנטגן ואח"כ, כאשר הופיע רנטגנולוג, הוא לא היה יכול למצוא את פרנסתו. כמובן שאיש לא חלם על אלקטרוקרדיוגרף. אישפוז בבית חולים - חוץ מניתוחים של פיקוח נפש - לא היה מקובל. הרוב המכריע של החולים טופלו וגם הבריאו או מתו בבתיהם. אין נתונים סטטיסטיים שיכולים להצביע על תחלואה או תמותה באותם הימים. כמובן שדיברו פה ושם שרופא זה או אחר טעה באבחנה או בטיפול, אבל האם היום עם כול התיחכום והיוקר של הרפואה המודרנית אין קורים מקרים מעין אלו?
לא היתה קיימת "מדינת הסעד" ולא מעט יהודים ברדאוץ היו עניים מרודים, שלא יכלו להרשות לעצמם לפנות לרופא ולשלם לו. לעומת זאת היו גם רופאים שלא דרשו תשלום ממי שהיה נראה להם שאינו מסוגל לכך וידוע לי על מצבים שרופאים סיפקו אפילו תרופות או השאירו כסף לרכוש אותן. נדמה לי שגם הקהילה היהודית הגישה עזרה במקרים מעין אלו.
כפי שציינתי בהתחלה לא התיימרתי לפרסם תיעוד על הרפואה ברדאוץ, אבל אני מניח שסקירתי זו עשויה לעורר זיכרונות קשורים לדמויות או עובדות בתחום מערכת הרפואה של אותה התקופה.
 

 

   

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים