--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> ערים (+1000) >> רדאוץ >> ספר רדאוץ >> עמודים 44-52
 
רדאוץ
קהילה יהודית בצמיחתה ובשקיעתה

בתי הכנסת, העזרה ההדדית

 
   
בתי הכנסת
כמוזכר בפרק הקודם, התפללו יהודי רדאוץ תחילה בבתי כנסת נודדים, שהיו בעצם חדרים בתוך דירות פרטיות, כשהראשון היה בביתו של הרועה הרוחני הראשון של הקהילה - השוחט אפרים גולדשלגר. בשנות השלושים של המאה הקודמת הוקם בית הכנסת הבנוי הראשון - "אלי גוולב-שיל" על שם מקימו.
עם התרחבות הקהילה ושיגשוגה, הוקמו בתי-כנסת נוספים בעיקר ע"י חסידי אדמו"רים ידועי-שם ונשאו את שם האדמו"רים.
כך הוקם בית הכנסת (קלויז) של חסידי הרבי מנדל האגר מויז'ניץ ("ויז'ניצר שיל") ביוזמת משפחת יורגראו. חסידי הרבי מבויאן הקימו את ה"בויאנר שיל". יעקב בזנר הקים בית כנסת לחסידי רבי שמלקס מסירט (הקוסובר שיל), מיכאל רודיך הקים בית כנסת עבור חסידי הרבי מסאדאגורה, דוד-יוסף הכט הקים בית כנסת בביתו הוא, וכך עשה גם מאיך שור. בתי הכנסת של חסידי ויז'ניץ, בויאן ובית הכנסת של שור שכנו ברחוב הקצר (Knabenschulgasse) שקשר את רחוב Voitinel עם רחוב הכנסיות Kirchengasse.

בית הכנסת 'חסד של אמת' היום: מחסן בקבוקים. מקור Jewishgen

הרבנים ישראל האגר, צבי גוטליב, ויואל מוסקוביץ הקימו בתי כנסת בקרבת מקום מגוריהם. היה גם בית הכנסת "חסד של אמת", בית הכנסת של בעלי מלאכה, בית כנסת של משפחת הארט ובשולי העיר בתי הכנסת של המשפחות: היבשר, בולר והארניק.
רדאוץ היתה גם משכנו של בן הרבי חיים האגר מקוסוב, משושלת ויז'ניץ. בשנות ה-40 של המאה ה-19 קבע את "חצרו" בנו בכורו, רבי אלתר האגר, בתוך הקהילה הצעירה של רדאוץ וגם חסידיו הרבים התישבו בישוב. הוא תרם רבות להפצת החסידות ואלפי חסידים מכל רחבי הקיסרות האוסטרית באו אליו, בעיקר בימי חג ומועד, לשמוע תורה מפיו, הדרכה רעיונית ומזור נפשי. אחדים אף האמינו שיש בכוח תפילתו הזכה להביא מזור גם לגוף. נוכחותו ברדאוץ תרמה תרומה נכבדה להתפתחות התרבות של הקהילה, וחסידיו שביקרו בהמוניהם, פעם או פעמיים בשנה, שיפרו את המצב הכלכלי של יהודיה. בסוף ימיו עלה ארצה ונפטר בצפת.
בנו-יורשו, רבי משה האגר, חיבר ספרי קבלה והמשיך את המפעל הרוחני של אביו. גם הוא עלה ארצה, נפטר בשיבה טובה ונטמן קרוב לקבר אביו.
יורשו, רבי ישראל האגר, המשיך את השושלת, זכה לחסידים רבים, גורש לטרנסניסטריה ואחרי המלחמה היגר לארה"ב, שם נפטר. גם חצרו של "הרבי מצ'רנוביץ" שכנה ברדאוץ וכמו כן חצרו של הרבי יצחק מוסקוביץ משושלת רבי מאירל מפרימישלאן. רבי זה היגר עם משפחתו לארה"ב לפני מלחמת העולם השניה.
ברדאוץ היו גם חסידי הרבי מסאדאגורה וחסידיו של הרבי מבויאן.
הרבי מאוטניה, רבי חיים האגר, משושלת הויז'ניצאים, נהג לבקר בעיר כל שנה, בפרשת "תולדות". הקהילה העמידה לרשותו את בית-הכנסת הגדול בעל אלף המקומות, שהיה צר מהכיל את קהל חסידיו.
באותו הזמן - 1870 - נחשבה רדאוץ העיר השניה בגודלה בבוקובינה, אחר עיר הבירה צ'רנוביץ, ובצו הקיסרי הוכר רשמית רב הקהילה וניתנה לו הסמכות לערוך נישואים, שהוכרו גם ע"י השלטונות האזרחיים.
הקהילה היהודית ברדאוץ החלה לארוג חלום על הקמת בית כנסת מרכזי (TEMPEL), כדוגמת בית הכנסת הגדול בצ'רנוביץ.
נערכו דיונים, הוצעו הצעות, תוכננו תוכניות. אולם הבעיה העיקרית היתה השגת מימון לקנית מגרש ולהקמת המבנה. גם חוסר האפשרות להשיג מגרש מתאים במרכז עיכב ביצוע התוכנית והסחבת נמשכה שנים אחדות. בספטמבר 1880 פשטה השמועה שהקיסר פראנץ-יוסף הראשון עומד לבקר בבוקובינה ובין היתר גם ברדאוץ. הקהילה היהודית החליטה לשלוח משלחת בראשות ראש הקהילה, שתצטרף אל מקבילי פני הקיסר.
הקיסר התעניין במצב היהודים, שאל מה מספרם ומה מספר בתי התפילה. כשסופר לו שאין בית כנסת מרכזי מפאת מחסור במימון ובמגרש מתאים, הכריז במקום על מתן מגרש מתאים במרכז העיר, כשי לקהילה היהודית. כך בא על פתרונו החלק הראשון של הבעיה.


בית הכנסת המרכזי בגלויה משנת 1900


ראשות הקהילה וכל יהודיה שינסו מותניים ואספו כסף להתחלת הבניה. אבן-הפינה הונחה ברוב פאר במאי 1881 (ל"ג בעומר תרמ"א). {בעניין תאריך הנחת אבן הפינה והאישיות שהניחה את האבן ישנן סתירות במקורות שונים. בספרו של הגרמני וישניובסקי - יליד רדאוץ - צוין תאריך הנחת אבן הפינה ב-25 במרץ 1879 ומניח האבן הוא משולם קופלר, ראש הקהילה דאז, לפי גירסתו. תאריך העיתון Czernowitzer Zeitung שממנו הוא מצטט את תיאור הנחת אבן הפינה הוא 25 במרץ 1879 ומספרו 73. אולם באותו ספר צוין ביקורו של הקיסר בספטמבר 1880! מקורות אחרים - כולם יהודים - מציינים את תאריך הנחת אבן הפינה במאי 1881 (ל"ג בעומר) ושם ראש הקהילה שהניח את אבן הפינה - מיכאל רודיך. בכל המקורות מסופר על ביקורו של הרב וייס מצרנוביץ שנאם בטקס. קשה לישב את הסתירות בגירסות השונות}.
בתאריך הנחת אבן הפינה חלה רב העיר, ר' שפירא, ולא היה מסוגל להשתתף בטקס. הוא שלח שליח לצ'רנוביץ וביקש מהרב המקומי, ר' בנימין וייס, לבוא לרדאוץ ולמלא את מקומו. הרב וייס לא היסס למלא בקשת עמית ורע, ונשא נאום נלהב ומבריק שנשאר חקוק בזכרון שומעיו. כך משחזר עד-שמיעה את תוכן נאומו:
"מורי ורבותי, אתם עומדים לבנות היכל קדושה וכיבדתם אותי בהנחת אבן הפינה. ברגע זה משקיף אני למרחקים, רחוק מבחינת המקום ועוד יותר רחוק מבחינת הזמן. רואה אני את דוד המלך בבואו אל ארוונה היבוסי, המכונה בספר שמואל ב' פסוק כ"ד, ארוונה המלך, ומבקש ממנו לקנות את הגורן לשם הקמת מזבח לאלהים. ארוונה מציע את גורנו כמתנה - מתנה ממלך למלך לצורך הקמת מזבח קדוש למלך מלכי המלכים. דוד שילם, אומנם, עבור הגורן "חמישים שקל כסף", אך הרב וייס פירש שהמגרש הוא שי הקיסר. הוא בא ממלך אל מלך עבור מלך (מלכי המלכים)".
הנאום נתקבל בתשואות נלהבות והקהילה ערכה סעודה חגיגית לכבוד הרב האורח בביתו של הרב שפירא החולה.
בעיתון Czernowitzer Zeitung תוארה הנחת אבן הפינה בזו הלשון:
"ברדאוץ נערך טקס הנחת אבן הפינה לבית הכנסת המרכזי. בשעה 10 לפני הצהרים התאספו בני הקהילה היהודית. בשעה 11 הופיעו נציגים של הפקידות העירונית והמחוזית, שופטי בית המשפט האיזורי, נציגי מינהלת המשק העירונית, קציני צבא בכירים, מנהל בית הספר התיכון ועוד
רב העיר צ'רנוביץ, שהוזמן לאירוע חגיגי זה ע"י העיריה, נשא נאום מבריק ושנון, וסיים אותו בהביעו רחשי כבוד להוד מלכותו הקיסר, כשהנאספים פורצים בקריאות 'יחי הקיסר' שלוש פעמים. הנוכחים הודו לנואם בתשואות רמות. בשעה 11:45 הונחה אבן הפינה לקול תרועת הקהל ורעמי תותחים".

 הטקס החגיגי בהנחת אבן הפינה והרמז בנאומו של הרב וייס להרים תרומות לבניית בית הכנסת הגדול, פתחו ידים קמוצות והיהודים האמידים תרמו בעין יפה למטרה הזאת. הסכומים שנתרמו הבטיחו השלמת הבניה, אך עתה נתגלעו חילוקי דעות. לאחר שהאדריכל התגבר על האדמה הרוויה מי ביצה והצליח להקים תוך שנתיים בית כנסת לתפארת העיר כולה, באו אליו חוגים חרדים בטענה ששני הצריחים שהוא בנה מקנים למבנה ארשת של כנסיה נוצרית ולא של בית כנסת. האדריכל התעקש וטען שאין דמיון בין צריחים אלה לבין צריחי כנסיה נוצרית ולא הסכים לשנות צורתם. חילוקי הדעות עמדו לקבל צורה של ריב. הרב, ר' יצחק קונשטאד, שזה עתה נכנס לכהונתו, לא רצה להתערב בסיכסוך באופן ישיר, אך הצליח, לאחר התיעצויות עם מוסדות שונים, להביא לידי פשרה. שני הצריחים נשארו על כנם, אך ראשיהם עוגלו בצורת כיפה - והכל בא אל מקומו בשלום.
בית הכנסת הגדול חונך ב-18 באוגוסט 1883 והרב החדש של הקהילה, ר' יצחק קונשטאד נשא את נאומו הראשון, שהיה גם נאום ההכתרה שלו, כרב הקהילה.

 

בית הכנסת הגדול
 

הכנסת ספר תודה בבית הכנסת "בויאן"
 
קבוצה מנכבדי היהודים ליד בית הכנסת הגדול. ביניהם: מוניו ריינהולד, חיים מכל, דוד-יוסף הכט, מנדל קרן, זוננשיין, הרניק, ריינהולד הזקן...

לאחר מלחמת העולם הראשונה שופץ בית הכנסת הגדול, ה-(TEMPEL), והוא עומד על תילו עד עצם היום הזה.
כשחזר אלתר וסרמן, מן הדמויות הבולטות ביהדות רדאוץ, מהחזית אחרי מלחמה זו - מספר בנו חיים - הבחין שבפסוק "מה נורא המקום הזה" (בראשית כ"ח, 17) שעל משקוף בית הכנסת, חל שיבוש. המלה "נורא" נכתבה בה"א (נורה); ביוזמתו תוקן הדבר.
ערב מלחמת העולם השניה היו ברדאוץ 23 בתי כנסת ובתי תפילה ובכללם ה"קלויזים" של חסידי האדמו"רים.
בית הכנסת הגדול היה קורבן גם למעשי בריונות של אנטישמים. כך קרה ב-18 באוקטובר 1930, כשבריונים אלמונים חדרו דרך פרוזדור אחורי אל בית המדרש שבתוך מבנה בית הכנסת (בו היו מתפללים בימי חול), פרצו את קופת הצדקה, שהיתה קבועה בקיר, ושדדו את הכסף שנתרם עבור יתומים ועניים.
 


העזרה ההדדית
האימרה "כל ישראל ערבים זה לזה" לא היתה זרה ליהודי רדאוץ. יהודים אמידים תרמו כסף או רכוש לעזרת הנזקקים, עשירים ערירים ציוו את רכושם להקמת מוסדות תמחוי, והקהילה דאגה להקים את המוסדות ולנהלם כהלכה.
אחדים מן התרומות ומהמפעלים האלה נזכיר כאן בקצרה: מנדל פישר (Fischer) ואשתו תרמו את המבנה של מה שהיה פעם "קפה פריס" למען הזנת התלמידים העניים של "תלמוד-תורה" ולספק את צורכי לבושם.
מיכאל רוקנשטיין תרם את אחד הבתים היותר גדולים בעיר על חנויותיו ודירותיו למען העמותה של "תלמוד-תורה", למען השאת נערות עניות ולמען בית הספר העברי ("שפה ברורה").
דוד הרצברג תרם בית במרכז העיר, בהועידו את ההכנסה השנתית מהבית לעניים בארץ-ישראל, שתועבר ע"י ראש הקהילה. בהיות המשימה הזאת בלתי ניתנת להגשמה באותה עת, השתמשה הקהילה בהכנסות לשם השגת תרופות ועזרה לעניי העיר.
יעקב בזנר השאיר אחריו שני בתים בעלי ערך רב והועיד אותם לבניית בית-כנסת כדוגמת אחד מבתי הכנסת בוינה וכך להנציח את שמו. אולם יורשיו התעלמו מצוואתו והקימו בית תפילה קטן בחצר אחד הבתים שהוריש ראש משפחתם.
דוד-יוסף הכט הוריש בית גדול לקהילה, אולם אשתו עירערה על הצוואה, ואחרי הליכים משפטיים ממושכים זכתה הקהילה רק במחצית ערכו של הבית. בכסף זה ובתרומות אחרות הוקם ב-1925 מושב זקנים (בית-אבות) בבניין מפואר, בו אוכסנו עד למלחמת העולם השניה 40 גברים ונשים. בהקמת בית-האבות ובניהולו היו פעילים חיים מכל, אבא ריינהולד, בנימין קליין, וולף (זאב) טננבאום, אלתר וסרמן, ברל שולר, מוריץ פליקר ובהקרבה מיוחדת הגברת חנה הארניק ורבים אחרים. אחרי מלחמת העולם השניה הולאם הבניין והפך בית-חולים ממשלתי לילדים.
קבוצת פעילים זאת הקימה ב-1906 את העמותה "חסד של אמת", אשר הגישה עזרה רפואית ובשעת פטירה דאגה לנפטרים הבודדים (ולאלה שמשפחתם מחוסרת אמצעים) לקבורה, למצבה ולאמירת "קדיש" בשעת הצורך.
בצינעה ובלי פומביות רבה, קיימו פיני כ"ץ, יוסף שכטר הצעיר, אלתר וסרמן, יעקב כץ ויצחק (איזאק) רוזנטל את העמותה "מתן בסתר", לתמיכה ביהודים שירדו מנכסיהם והתביישו בעוניים. הם גם קיימו את העמותה "מחזיקי שבת", שדאגה לאירוח של עוברי-אורח.
בהנהגת גב' ליזה לקר קיימה קבוצת נשים, בסיוע גברים אחדים, בית-תמחוי להזנת ילדים ומבוגרים.
בשטח זה של עזרה סוציאלית נעשה רבות בשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם הראשונה בעזרת תרומות של הנדבנים: ברל ראט, יצחק אוסלנדר, מנדל ביטר, הרמן פייגר, ברל שולר, בֶּנו הירש ואחרים.
בראש הועד של העזרה הסוציאלית עמד ד"ר דרימר ולידו עזרו נציגים של כל הסיעות של יהודי רדאוץ.
ב-1925 נוסד בנק עבור בעלי מלאכה יהודיים, שנוהל ע"י מוריץ פליקר וד"ר דרימר. תנועת העובדים היהודיים השתתפה גם בבנק לאשראי "ג'וינט", שנוהלה ע"י מוניו סאטינגר, אנטשל ברד, בֶּנו הירש, שמואל הייטנר ואחרים.
שמואל הייטנר ייסד גם מוסד לאשראי - מין קופת מילווה קטנה. הקרנות ליסוד קופה זאת באו מסוחרים בעלי הון, כגון: ברל ראט, יצחק אוסלנדר, מנדל ביטר, הרמן פייגר, פרסנר ואחרים.
ברל שולר תרם בית במרכז העיר ואיפשר בדרך זו הקמת בית חולים ובית תמחוי, שבניהולו השתתפו באופן פעיל ברל שולר עצמו, ד"ר דרימר, חיים מכל, אליאס (אליהו) שולר וד"ר שימל.
לאחר החזרה מטרנסניסטריה ב-1945 המשיכו כמעט בו-זמנית במפעלים אלה האירגון “OSE” ו"הקונגרס היהודי העולמי". (OSE : ראשי-תיבות ברוסית של חברה לשמירת הבריאות היהודית. נוסדה בפטרסבורג ב-1912. הסניף הגדול של OSE בימינו הוא בארה"ב. ברדאוץ נפתח סניף עבור יהודי בוקובינה ששרדו אחרי השואה וחזרו. הסניף הוקם ביוזמתה של הגב' מלה יאנקו). סוכנות OSE ברדאוץ אורגן מחדש, לאחר נסיונות כושלים אחדים, ע"י ד"ר אדי מכל והתפתחה בהנהלתו של ועד, אשר בראשו עמדה גב' ד"ר שיפר.
בתמיכה הכספית של המרכז בבוקרשט, סופקו ל-250 ילדים 3 ארוחות ביום. פרט לכך דאג אירגון זה לטיפול בילדים חולים. ב-1947 שכר אירגון זה קומת קרקע שלמה של בניין במרכז העיר, שכללה: חדר-אוכל, מטבח, משרד וגן, בו בילו הילדים הבריאים את חודשי הקיץ בקייטנות. הילדים החולים והחלשים נשלחו כל קיץ לקייטנה בעיר-הקייט ואטרה-דורנה.
ב-1948 בא הקץ למפעל הומני זה, עקב צו ממשלתי האוסר קיום אירגונים יהודיים. מנהלי אירגונים אלה, ביניהם גם ד"ר מלה יאנקו, נאסרו.
"הקונגרס היהודי העולמי" יסד נציגות עבור בוקובינה הדרומית עם מושבה ברדאוץ. הועד הורכב מהאדונים פוליו גולדשלגר, ד"ר אדי מכל, ד"ר ווליצר, אלתר וסרמן, הרב הורניק ואחרים. הועד הזה פעל בעיקר בעניין החזרת הפליטים מרוסיה הסובייטית ובהשגת חומר סטאטיסטי.

   

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים