--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> ערים (+1000) >> רדאוץ >> ספר רדאוץ >> עמודים 60-68
 
רדאוץ
קהילה יהודית בצמיחתה ובשקיעתה

רדאוץ בעידן הרומני

 
   
 
רדאוץ בעידן הרומני
המעבר המינהלי לריבונות הרומנית היה חלק, ללא זעזועים. האוכלוסיה, שבשעת הסבל בשנות המלחמה היתה אדישה ברובה, שמחה בבוא השלום. גם האוכלוסיה הרומנית - פרט למשכילים שוביניסטים אחדים - לא התלהבה מן השינוי.
אחד הקשיים, שעמד בפני המינהל הרומני, היה חוסר ההתאמה בלוח השנה. בה בשעה שברומניה היה נהוג הלוח היוליאני, הכירו בבוקובינה (כמו באוסטריה וביתר ארצות המערב) את הלוח הגרגוריאני. לאחר לבטים רבים וחרף מחאות הכנסיה היוונית-אורתודוקסית השלטת ברומניה, הונהג הלוח הגרגוריאני ב-1 באפריל 1919. ה-1 באפריל הפך להיות ה-14 באפריל.
עד מהרה ניתנה הוראה לצעירים ילידי 1896, 1897, 1898 להתייצב לבדיקות רפואיות לצורך חיולם למשך שנתיים לצבא הרומני, למרות שהם גויסו ולחמו בצבא האוסטרי שנים לא מעטות. כל שכבות האוכלוסיה מחו על כך, אבל ללא הועיל.
עד אוגוסט 1919 היה הכסף האוסטרי עובר לסוחר ללא שינוי. באוגוסט נדרשה האוכלוסיה להחתים את שטרות הכסף האוסטרי בחותמת רומנית, ועד ספטמבר 1920 שימשו שטרות אלה כסף עובר לסוחר. בין 1 ל-10 בספטמבר 1920 הוחלפו שטרות הכסף לכסף רומני ביחס של 5 קרונות תמורת 1 ליאו Leu. במקום קיבלו רק 60% מערך הכסף המוחלף והשאר הובטח כעבור 3 חודשים. אולם עקב סיכסוכים בין הבנק הלאומי הרומני ובין הממשלה, שולם החוב רק בפברואר 1921.
כמו קיסרי אוסטריה לפניהם, פקדו גם מלכי רומניה את רדאוץ במסעותיהם, בעיקר כדי לבקר בחוות הסוסים המפורסמת וגם בקתדרלה היוונית-אורתודוקסית העתיקה.
ביקור כזה ערך ב-16 במאי 1920 המלך פרדיננד הראשון עם המלכה מריה. בנוסעם במכונית פתוחה דרך רחובות העיר, נפגעה המלכה בעינה ע"י זר פרחים שהושלך לעבר הזוג המלכותי ועקב כך קוצר הביקור.
ב-7 בספטמבר 1923 ביקר יורש הכתר, הנסיך קארול, עם הנסיכה אליזאבטה. ב-21 בספטמבר 1924 ערכה ביקור המלכה מריה.
במחצית הראשונה של חודש יולי 1929, לאחר גשמי זעף בלתי פוסקים, הפך הנחל טופליצה לנהר שוצף, מימיו עלו על גדותיו והציפו את בתיהם הדלים של היהודים אשך גרו בקרבת הטופליצה - איזור העוני של יהודי רדאוץ (רחוב היהודים Judengasse) והיה צורך לפנותם. היה זה אחד השטפונות הגדולים שפקדו את העיר. בתחנת החשמל שב"גן-הקליעה" Schuetzengarten הציפו מי הטופליצה את החדרים התת-קרקעיים, המכונות והמשאבות ניזוקו והתחנה שותקה. גם השדות שבקרבת העיר הוצפו והתבואה ירדה לטמיון.
בראשית שנת 1930 הגיעה "הקידמה התרבותית" לעיר. באולם שכטר שברחוב פראטאוץ נפתח בית הקולנוע "אוניריה Unirea" (לפני כן היה בעיר רק ראינוע) בהציגו את הסרט "שני לבבות בקצב שלושה רבעים"
 Zwei Herzen in drei Viertel Takt)) בשפה הגרמנית. שבועות אחדים לאחר מכן נפתח קולנוע "אקסלזיור" Exelsior באולם "מועדון הקריאה" הגרמני. עד 1940 הוקרנו ברדאוץ סרטים בשפה הגרמנית בעיקר.
עם תחילת הסיפוח של בוקובינה לרומניה, היה על העיר רדאוץ לפתור שתי בעיות חשובות: הרפורמה האגרארית (שינוי משטר הקרקעות) והעברת מקום היריד השבועי.
בשנת 1921 הורכבה ברדאוץ ועדה איזורית-חקלאית ומתפקידה לבצע את חוק הרפורמה האגרארית בבוקובינה מ-30 ביולי אותה שנה. הועדה החליטה להפקיע חלק מאדמות הכנסיה היוונית-אורתודוקסית כדי לחלק חלקות אדמה לאיכרים.
לאחר דיונים נוספים הוחלט להכריז על השטח המשתרע בין רחוב הגימנסיה ובין החווה החקלאית מצד אחד; ובין רחוב וולובץ עד למשתלת העצים מצד שני, כקרקע לבניית מגורים. על שטח זה הוקמה בין השנים 1925  - 1940 שכונת וילות לתפארת. יתרת הקרקעות חולקה בין האיכרים והפועלים הנוצרים.
מאז קיומו של היריד השבועי הוא היה ממוקם במרכז העיר, בכיכר הקרויה Ringplatz. לאחר כל יום יריד נשארה הזוהמה במקום, בעיקר זוהמת הבהמות, ובהעדר מים זורמים וביוב, התקשו אנשי התברואה לנקות את השטח. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה דרשה מחלקת התברואה להעביר את מקום היריד אל מחוץ לעיר.
לאחר המלחמה הוקצו 6 הקטארים אדמה לשטח הגובל עם רחוב וולובץ, והוקם מתקן מתאים לשוק-הבהמות בהשקעה של מיליון ליי. הוא נפתח ב-12 באוקטובר 1924 בנוכחות שר הפנים ניסטור. בו בזמן הועבר שוק העצים לכיכר המרכזית ששימשה בעבר את שוק הבהמות. על השטח הדרומי בין "גן-העם" Volksgarten ובין השטח המיועד להקמת כנסיה יוונית-אורתודוקסית, תוכנן והוקם לאחר מכן פארק יפה.
לפני כן, בשנים 1921 ו-1922 הוקמה בצד המזרחי של הRingplatz שרשרת חנויות, שנפתחו עד מהרה והחליפו את השוק הפתוח.
בראשית 1925 הפקידה מועצת העיר על הפירמה היהודית צווקר את השלמת האגף הצפוני של בית העיריה, ותמורת זאת החכירה לפירמה זאת את הזכות לגבות דמי שכירות במשך 30 שנה. בשעת חפירת היסודות לבנייה זאת נתגלו מדרגות מעץ-אלון, נתמכות בצדדים בלוחות בטון, המובילות למעמקי האדמה. היה ברור שהמדרגות מובילות למנהרה, שחיברה את הקתדרלה ומקום משכנו של הבישוף עם שטח מכוסה סבך שיחים בשדה הפתוח. מנהרה זו ודאי נחפרה לפני הכיבוש האוסטרי. פנייה לראש העיר לחקור ולשמר אתר היסטורי זה - הושבה ריקם. גם הפנייה לשר הפנים ניסטור נשארה ללא מענה.
ב-1938 הועבר שוק העצים לשטח משתלת-העצים, ומגרשי החנייה השתרעו עד לקרבת בית הכנסת הגדול (Tempel).
עם סיפוח בוקובינה לרומניה חתר הממשל הרומני לא רק להשליט את השפה הרומנית בכל המשרדים הציבוריים והממשלתיים, אלא גם לאייש את המשרדים האלה בפקידים רומנים. אולם בהיות האוכלוסיה הרומנית דלילה ברדאוץ (רק כרבע מהאוכלוסיה הכללית) לא נערכו בדרך כלל בחירות למועצה העירונית. הממשל הרומני מינה ועדה קרואה, שהורכבה באופן בלעדי מתושבים רומנים, חברי המפלגה השלטת או אוהדיה. עם כל החלפת שלטון התפזרה הועדה והורכבה ועדה אחרת על טהרת אוהדי המפלגה השלטת החדשה.
במרץ 1928 נערכו בפעם הראשונה (תחת שלטון רומניה) בחירות למועצת העיר. נבחרה מועצה ומתוכה נבחר מנהל בית-ספר עממי גיאורגה פופאדיוק לראש העיר. אולם בנובמבר אותה שנה התחלפה הממשלה ומועצת העיר התפזרה ושוב מונתה ועדה קרואה מורכבת מחברי המפלגה השלטת באותה תקופה. שיטה זאת של מינוי ועדה קרואה, היפלתה לרעה את האוכלוסיה שאינה רומנית, בעיקר את האוכלוסיה היהודית, שהיוותה שני שלישים מהאוכלוסיה הכוללת של העיר.
הועדה המנהלת של העיר היתה מורכבת (מ-1929 ואילך) מ: 28 חברים מבין חברי המפלגות שהשתתפו בבחירות הכלליות, לפי יחס הקולות שקיבלו; 8 חברים היו נציגים של: הכנסיה היוונית-אורתודוקסית, נציג היהודים (בתוקף היות היהודים המיעוט הגדול ביותר), נציג בתי הספר העממיים, נציג בתי הספר התיכוניים, נציג בתי ספר המקצועיים, נציג אירגון הסוחרים, נציג אירגון הפועלים ונציג האיכרים. ראש העיר הקודם היה גם הוא בין חברי הועדה. צורפו לועדה גם רופא העיר והרופא הוטרינר.
בין השנים 1918 ו-1940 כיהנו שלושה ראשי עיר נבחרים: גיאורגי פופאדיוק, פטרה טליאגה וגיורגי טרופין.
(מעניין לציין שבין 4 אזרחי הכבוד של העיר בימי שלטון אוסטריה, היה יהודי אחד: ד"ר שמואל (סמואל) שפיצר, מורה בבית הספר התיכון ברדאוץ ויו"ר סניף האירגון "בית הספר התיכון הבוקובינאי". הוא קיבל אזרחות הכבוד ב-1910 או 1911).
אחרי מלחמת העולם הראשונה, לאחר שנים של מחסור וסבל, התאוששה האוכלוסיה של רדאוץ והפעילות הכלכלית התפתחה במהירות. בנקים וקופות מלווה צצו כפטריות אחרי הגשם. נפתחו הבנקים הבאים: "בנק בעלי המלאכה", סניף של בנק הג'וינט, של בנק "מרמורש-בלנק ושות"', של הבנק המזרחי, של בנק העם (Banca Populara), של הבנק הלאומי הרומני Banca Nationala a Romaniei ואחרים. (עיין גם בפרק "מוסדות פיננסיים"). הבנקים נתנו ברצון ובשפע הלוואות, ובעיר נפתחו חנויות ומפעלים חדשים לבקרים, אשר הציעו את מרכולתם בתשלומים נוחים מאוד. אולם שיעור הריבית הלך וגדל, תחילה 20% ולבסוף 35% - ריבית "רצחנית" לכל הדעות. האוכלוסיה שקעה בחובות, בלי להתחשב בשיעור הריבית, מתוך מגמה לרכוש נכסים או להגדיל את הקף הפעולות המסחריות והתעשייתיות.
החובות המצטברים של האוכלוסיה, בצד מינהל מושחת של הפקידות הממשלתית, הביאו אסון כלכלי ואינפלציה דוהרת. רבים נאלצו למכור את רכושם ואף את בתיהם. מצב זה הוחמר עם משבר הבורסה בניו-יורק ב-24 באוקטובר 1929, שהשפיע על כלכלת העולם כולו. פקידי הסקטור הציבורי החלו לקבל את משכורתם בצורת "בונוס-מס", דהיינו אישור שהממשל חייב להם סכום כסף אשר ישולם אם ייגבה המס מהאוכלוסיה, שמפאת המשבר הכלכלי הפסיקה לשלם את מיסיה. ערך הבונוסים האלה במטבע-עובר-לסוחר היה 35% מהערך הנקוב
המצב הכלכלי המחמיר והולך של האוכלוסיה ושל המדינה, נוצל לצרכים פוליטיים ע"י שתי מפלגות אנטישמיות קיצוניות: "הליגה הנוצרית-לאומית להגנה" ובראשה ברדאוץ המורה המפוטר ניקיפור רובו Robu)), ו"משמר הברזל" Garda de Fier ובראשה ברדאוץ הרוקח וסילי יאשינסקי. באספות-עם רבות משתתפים האשימו הם (פרט להאשמות הדדיות כמקובל במפלגות יריבות) את היהודים במצב הכלכלי של המדינה. הם הסיתו את האיכרים בכל רחבי המדינה, בעיקר נגד היהודים ודרשו מחיקת חובות החקלאים. הלחץ המשפטי על בעלי החוב, המצב הכלכלי המידרדר והולך והסתת האוכלוסיה ע"י שתי המפלגות הקיצוניות עלולים היו להביא להתקוממות (של האיכרים בעיקר). הממשלה הרומנית נאלצה לחוקק חוקים בין השנים 1932-1934 להסדרת החובות החקלאיים, ע"י מחיקת חלק מהחובות.

בבוקובינה, בה המצב היה חמור במיוחד, הוסדרה מחיקת החובות בדרך זו: 70% מהחובות של החקלאים נמחק כליל ו-30% יוחזר ב-34 תשלומים חצי שנתיים. כדי ליהנות ממחיקה חלקית של החוב, היה על בעל החוב להיות בעל קרקע חקלאית מנוצלת לחקלאות ועליה הוא נדרש לשלם מיסים. עליו להודיע מי הם נושיו, מהי לאומיותם ומה שיעור החובות. עליו גם להודיע לנושים, שהגיש בקשה למחיקה חלקית של החוב. תושבים רבים, שטיפחו ליד ביתם גינת-ירק ושילמו מס קרקע, נהנו מחוק זה.
.

כתוצאה מביצוע חוק זה נאלצו בנקים רבים ברדאוץ לנעול את שעריהם ולא לפותחם עוד, כי מקורות המימון שלהם אזלו. סוחרים רבים פשטו את הרגל ואחדים אף איבדו עצמם לדעת. כזה היה מקרהו של סוחר התבואה מנדל לרר הבן.
 נוסף לצרות אלה באה גם מכת הדליקות. ב-1932 נשרפו כליל מפעלים רבים ברדאוץ: זה היה גורל טחנת הקמח בולר, המנסרה וטחנת הקמח הארט, בית החרושת לארגזים, המנסרה שולר, בית החרושת לרהיטים טנר Toehner.
אם לא די בכך, פקדו את רדאוץ ב-1932 הצפות גדולות. בין ה-5 ל-8 באפריל עלתה הטופליצה על גדותיה ו-300 בתים הוצפו, מ-100 מהם פונו התושבים.
בין החודשים אוקטובר-נובמבר השתוללו בעיר מגפות דיפטריה ושנית (סקארלטינה), שהפילו קורבנות רבים.
ב-1935, לקראת תמרוני הצבא שאמורים היו להערך בסביבת העיר בנוכחות המלך קארול השני ופמלייתו, נסלל הרחוב בין בית העיריה לבין בית הממונה על המחוז (Prefectura). הרחוב נסלל באבנים תואמות וזו היתה הפעם הראשונה שאוכלוסיית רדאוץ, אשר מנתה אז 25,000 נפש, זכתה בכברת רחוב סלול. בין השנים 1936-1939 נסללו הרחובות "קירכנגאסה" Kirchengasse, הרחוב סביב בית העיריה, והרחוב בין בית העיריה לבין תחנת הרכבת.
ב-8 באוקטובר 1935 הגיע המלך ברכבת מיוחדת ואיתו יורש העצר מיחאי, שר ההגנה גנרל אנגלסקו, הנסיך ניקולאי, ראש הממשלה טטרסקו והרמטכ"ל גנרל סאמסונוביץ. בגמר התמרונים קיבל המלך את המצעד בשדה המרעה Hutweide. המצעד ארך 3 שעות ולפני המלך ופמלייתו עברו 45,000 חיילים. לפני כן חנך המלך את האיצטדיון של מועדון הספורט הרומני Hatmanul Luca Arbore.
בדצמבר 1937 מונה אוקטאביאן גוגה לראש ממשלה. הוא הרכיב את ממשלתו מחברי "הליגה הנוצרית-לאומית להגנה" האנטישמית. לממונה על המחוז בצ'רנוביץ והממונה הבכיר על כל המחזות בבוקובינה הוא מינה את ניקיפור רובו Robu מרדאוץ.
ב-1 בינואר 1938, לרגל ראש השנה הנוצרית, הניפו דגל הלאום (טריקולור: כחול-צהוב-אדום) עם צלב-הקרס על גג הבניין הישן של העיריה.
מיד עם הקמתה החלה ממשלת גוגה-קוזה בחקיקת חוקים אנטישמיים, לפי מצע מפלגתם. בבוקובינה נאלצו הסוחרים היהודיים לפתוח את חנויותיהם בשבת (רק ביום ראשון בשבוע על החנויות להיות סגורות) ובחגי ישראל. המפעלים היהודיים נאלצו לפעול בשבתות ובחגי-ישראל. על היהודים נאסר להעסיק משרתות נוצריות ועל נשים הנוצריות נאסר לשרת אצל משפחות יהודיות. על כל יהודי רומניה היה להוכיח מחדש את אזרחותם הרומנית תוך הצגת מסמכים רשמיים בפני בית המשפט המחוזי.
בעקבות גזרות אנטישמיות אלה ואחרות, הוצפה רומניה במחאות מהעולם הרחב, ובעקבות לחץ מדיני של צרפת ורוסיה הסובייטית, נאלצה הממשלה להתפטר. דגל צלב-הקרס הורד מבניין העיריה ברדאוץ ב-10 בפברואר 1938.
הממשלה החדשה בראשותו של הפטריארך האורתודוקסי מירון כריסטיה Miron Christea הכריזה מצב-חירום ב-11 בפברואר 1938 בכל המדינה. הוחלפו גם ראש-העיר ברדאוץ והממונה על האיזור Prefect)). במקום הממונה על המחוז עו"ד אגון פאטאק מונה לאורנציו ניקולאי.
במרס 1939, לאחר מותו של ראש הממשלה כריסטיה, הכריז המלך על משטר דיקטאטורי, מינה את ארמאנד קלינסקי Calinescu לראש ממשלה ונתן הוראה לאסור את מנהיגי המפלגה האנטישמית הקיצונית "משמר-הברזל" “Garde de Fier”. חלקם הושלך לבתי-כלא וחלקם הוגלה ל'אי-הנחשים" שבים השחור. מנהיגים אחדים הצליחו לברוח לגרמניה, שם מצאו מקלט ועידוד אצל המפלגה הנאצית השלטת. בין חברי מפלגה זאת ברדאוץ נאסרו: הרוקח יאשינסקי, גאלאן, עו"ד קרצ'יו Carciu, סוחר הספרים קאזאק והסטודנט רוסו.
באותה תקופה שם קץ ראש העיר לשחיתות שהיתה נפוצה בין פקידי הרשויות. גם העברת שוק העצים מן המרכז אל שטח משתלת העצים ברחוב וולובץ, וכמו כן הקמת הפארק בשטח שוק העצים הקודם, בין הכנסיה האורתודוקסית החדשה לבין בית הכנסת הגדול - בוצע בתקופה זאת.
עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה נעשו קידוחים בקרבת ההר אוסויו Osoiu שעל-יד רדאוץ, מתוך הנחה שבמקום משתרע שדה נפט תת-קרקעי, שהוא המשכו של איזור הנפט שבגליציה. ההנחות הוכחו כנכונות, אולם לאחר סיפוח בוקובינה לרומניה פסקו הקידוחים לתקופה ארוכה.
בספטמבר 1939 באו מהנדסי החברה לחיפושי נפט "אסטרה-רומאנה" Astra Romana והחלו בקידוחים, תוך מסווה של בדיקות גיאולוגיות לצורך השלמת מפה גיאולוגית של האיזור (כל זה כדי לא לגרום להעלאת מחיר הקרקע). אולם כניסת צבא-היטלר לפולין הפסיקה פעילות זאת.
בליל ה-20 בספטמבר 1939 נכנסו לעיר ראשוני הפליטים הפולניים - אנשי צבא ואזרחים - בבריחתם מפני הצבא הגרמני הפולש, ושהו כאן ימים ספורים. קצינים ואזרחים רמי-מעלה התאכסנו בבתי התושבים וזכו לאירוח נאות, בין הפליטים היה גם נשיא פולין מוסצ'יסקי Moscicki וראש המטה הכללי המרשל רידז-סמיגלי Rydz-Smigly.
בעיקבות הצו הממלכתי להקצות בעיר איזורים צבאיים סגורים (כפי שפורסם ב-9 באוגוסט 1939 בעיתון הרשמי Monitorul Oficial), הוכרזו ב-1 במאי 1940 רחובות אחדים כאיזור צבאי; תושבי הרחובות האלה קיבלו רשיונות שהייה שם ואחרים הורשו להכנס לאיזור רק כשרשיון מיוחד ברשותם. כעבור זמן קצר התרחש מאורע מדיני מכריע, אשר השכיח את ההגבלה הזאת.
בעיקבות חוזה אי-התקפה שנחתם ב-23 באוגוסט 1939 במוסקבה בין שר החוץ הסובייטי מולוטוב לבין שר החוץ הגרמני ריבנטרופ, הוסכם, בין היתר, שרוסיה תספח את בסרביה ואת בוקובינה הצפונית. בוקובינה לא היתה מעולם תחת שלטון רוסי, אולם הרוסים טענו שבצפון-בוקובינה ישנה אוכלוסיה ממוצא סלאבי (רותנים, הוצולים).
ב-26 ביוני 1940 הגישה רוסיה הסובייטית דרישה אולטימטיבית לממשלת רומניה ובה נאמר:
א. תוך 4 ימים החל ב-28 ביוני, שעה 14:00 חייב הצבא הרומני לפנות את בסרביה ואת בוקובינה הצפונית.
ב. בו זמנית יתפוש הצבא האדום את מקום הצבא הרומני והמוסדות הממשלתיים יאוישו ע"י פקידים סובייטים.
ג. על ממשלת רומניה לדאוג שהכבישים, מסילות הברזל, שדות התעופה, הגשרים, מפעלי החשמל, הדואר והטלגרף והמפעלים התעשייתיים ישארו שלמים ותקינים.
על הממשלה הרומנית לתת את הסכמתה עד ה-28 ביוני בצהריים. בתאריך זה פירסמו עיתוני בוקרשט את תוכן האולטימטום והסכמת הממשלה למלא אחר הדרישות. הממשלה דאגה שעיתונים אלה לא יגיעו לאיזורים הנוגעים בדבר.
בכל זאת הופצה הידיעה עוד באותו יום, הן ע"י שמועות והן ע"י האזנה לתחנות רדיו זרות. ברדאוץ גרמה השמועה בהלה גדולה. משרדי הממשלה נסגרו, לאחר ששולמה לפקידים משכורת חודש יוני. האזרחים לא ידעו אם העיר כלולה באיזור אליו אמורים הרוסים להכנס, כי מחוז רדאוץ היה בחלקו מיושב ברותנים ובהוצולים (שהם ממוצא סלאבי) וגבול טבעי לא היה בין איזור זה ובין האיזור המיושב בעיקר ברומנים.
כשנודע שגייסות סובייטים נמצאים לפני פראטאוץ-החדשה, כ-12 ק"מ צפונית לרדאוץ, היתה האוכלוסיה בעיר בטוחה שהם יגיעו לעיר תוך שעות. כאשר נשמעו בצהרי אותו יום יריות בחוצות העיר, ברחו החיילים מהקסרקטינים בהשאירם את הסוסים ואת המתקנים ללא השגחה.
באותו זמן התהלכה קבוצת קומוניסטים, רובם יהודים, ברחובות הראשיים של העיר בהתכוננם להקביל את פני הצבא הסובייטי. אולם עוד באותו יום חזרו החיילים ואתם גדוד תותחנים. האוכלוסיה נרגעה. היה ברור עתה שרדאוץ אינה נכללת באיזור הרוסי. למחרת הגיעו לעיר פליטים, שהצליחו לעזוב את צ'רנוביץ וסביבתה טרם כניסת הרוסים.
מאידך, בעקבות דרישת הסובייטים לאפשר לכל מי שחפץ לעבור לאיזור הרוסי, עזבו את העיר תושבים רבים, בעיקר יהודים ממעמדות שונים. הסיבות שהביאום להחליט על צעד זה היו שונות:
א. אחדים - נטייתם הפוליטית היתה שמאלנית וציפו שם לעולם חדש.
ב. אחרים - בחלו ברדיפות ובחוקים האנטישמיים של המשטר הרומני, שסגר בפני יהודים בעלי המקצועות החופשיים את מקורות המחייה, כאשר אסר עליהם לעבוד במקצועם (ראה פרק "הגירוש").
ג. ממניעים משפחתיים (איחוד משפחות).
ד. לפי עדותה של גב. פריצי אייזנקרפט (היום שולמית ברוקנטל) תיתכן סיבה נוספת לבריחת הצעירים היהודיים אל בוקובינה הצפונית.
הגב. אייזנקרפט מספרת שבשעה שהצבא האדום נכנס לבסרביה ולצפון בוקובינה, עברו את רדאוץ חיילים רומנים בנסיגתם. הם הפיצו שמועה, שהיהודים מהאיזורים התפושים ע"י הרוסים, השפילו אותם, ירקו בפניהם ואף פגעו בהם לרעה. בעקבות זאת התעמרו השלטונות ברדאוץ ביהודים, אסרו 60 יהודים, עינו אותם קשות והיתה סכנה שיוצאו להורג. לבסוף שוחררו. יתכן שהפחד מנקמת השלטונות ביהודי רדאוץ אילץ צעירים רבים לעבור את הגבול לבוקובינה הצפונית שבידי הרוסים.
בעקבות שינוי הגבולות של רומניה חלו שינויים גם במגמות הפוליטיות. לאחר שנים רבות של יחסי ידידות עם צרפת ועם אנגליה, הבין המלך שמגמת העם לכיוון גרמניה, ומינה את יוהן אנטונסקו לראש ממשלה. הוא הקים ממשלה על טהרת הלגיונרים ("משמר הברזל") ועד מהרה אילץ את המלך קרול השני לוותר על כסאו לטובת בנו מיחאי הראשון. הרוקח מרדאוץ ואסילי יאשינסקי - חבר ותיק ב"משמר-הברזל" - מונה לשר הבריאות.
ב-6 בספטמבר 1940 עזב קרול השני את המדינה, בלויית פילגשו היהודיה לופסקו, ברכבת בעלת 40 קרונות. בנו מיחאי הומלך במקומו.
ב-22 באוקטובר אותה שנה נחתם הסכם בין הממשלה הרומנית לבין ממשלת גרמניה להעברת כל תושבי בוקובינה (וגם דוברוג'יה) ממוצא גרמני Volksdeutsche)) לגרמניה.
בינתיים נחרדה רומניה מרעידת אדמה קשה ב-10 בנובמבר בשעות אחה"צ. בבוקרשט היו אלפי קורבנות, בעיקר אורחי המלון "קרלטון", שהתמוטט כליל. גם ברדאוץ הורגש הרעש, אך לא נגרם נזק.
ב-12 בדצמבר 1940 נסתיימה העברת תושבי רדאוץ הגרמנים והעיר איבדה כ-9000 נפש מתושביה; מספר זה כולל את התושבים שעברו לצרנוביץ עם כניסת הרוסים לצפון בוקובינה.

 

   

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים