--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> ערים (+1000) >> רדאוץ >> ספר רדאוץ >> עמודים 69-84
 
רדאוץ
קהילה יהודית בצמיחתה ובשקיעתה

מערכת החינוך היסודי ברדאוץ, החינוך העל-יסודי , בתי ספר מקצועיים, מערכת החינוך היהודית
 
   

 מערכת החינוך היסודי ברדאוץ
בתקופת הנסיכויות המולדביות לא נהנו הילדים בבוקובינה מהשכלה ממוסדת, הניתנת ע"י מורה בבית-ספר. הילדים ממשפחות הכמורה הוכשרו בבתי הספר של המנזרים לערוך טכסים דתיים. בתי-ספר כאלה היו בבוקובינה באותה תקופה בישובים: פוטנה, רדאוץ וסוצ'יאבה.
ב-1747, בימי הנסיך גריגורי גיקה, אורגן בית הספר ברדאוץ מחדש ונשא את השם "בית-ספר נסיכותי". המורים היו כמרים, בורים בהשכלה כללית.
ב-1777, כאשר בוקובינה היתה כבר תחת שלטון אוסטריה, למדו בביה"ס ברדאוץ כמעט 50 תלמידים (בנים) ובהתחשב במשכורת של המורה היחיד שלימד שם, היה בית-ספר זה החשוב בבוקובינה (ברדאוץ היה שכרו השנתי של המורה 60 פלורין, לעומת המורה בסוצ'יאבה והמורים בבתי-ספר שנוסדו בינתיים בצ'רנוביץ, קימפלונג, סירט, ששכרם היה רק 40 פלורין בשנה).
ב-1784 מינה הבישוף דוסיתיאו את ניקולאי ניקון למורה בביה"ס ברדאוץ בלי לקבל את אישור המינהל הצבאי; בעיקבות כך הודיע המינהל שמשכורת המורה הזה לא תשולם מקופת המדינה. נקיטת אמצעי זה גרר אחריו סגירת בית-הספר. את התאריך המדויק לפתיחת בית הספר העממי (להבדיל מבית הספר של המנזר) ברדאוץ לא ניתן היום לקבוע; אולם בספרו של איגנץ דה-לוקה משנת 1791 "הגיאוגרפיה של גליציה ובוקובינה" הוא מונה בין הישובים בהם קיימים בתי-ספר עממיים חד-כיתתיים גם את רדאוץ.
ב-1792 הונהג חינוך עממי חובה בבוקובינה, תוך נסיון ללחוץ על המורים הלא-קאתוליים (האוכלוסיה המולדבית-רומנית משתייכת לכנסיה היוונית-אורתודוקסית) להמיר את דתם ולקבל את הדת הקתולית. סירוב המורים לעשות כן הביא בעקבותיו סגירת בתי-ספר רבים בבוקובינה.
במסמך רשמי מ-1803, בו צוינו בתי הספר העממיים בבוקובינה ושמות מוריהם, לא הוזכר בית הספר ברדאוץ, אולם במסמך רשמי מ-1813, בו מונים את הישובים בבוקובינה בהם יש להקים בתי ספר עממיים, לא מזכירים את רדאוץ. המסקנה: ביה"ס העממי ברדאוץ נפתח מחדש לפני 1813.
בית הספר שכן אז ברחוב אדולף מרין (במקום בו הוקם מאוחר יותר ביתו של המודד-הראשי אמיל הרולד). מצב הבית היה רעוע; כך הוא תואר ביומן המסע של הקיסר פרנץ הראשון, שביקר בשנת 1817 ברדאוץ: "בית-ספר קיים כאן, אבל הוא עומד להתמוטט. הדיונים להקמת מבנה אחר לצורך זה ינוהלו בוינה". רק ב-1820 עבר בית הספר החד-כיתתי הזה לבית, שמאוחר יותר שימש למועדון קריאה, ותפש שם חדר אחד בלבד. ב-1822 עבר בית-הספר למקום אחר.
בבית הספר העממי לימדו תחילה המקצועות הבאים: דת, קריאה וכתיבה וחשבון. ב-1834 היו ברדאוץ 711 ילדים חייבי חינוך עממי, אולם רק 212 מהם למדו בביה"ס. כעבור שלוש שנים למדו בבית-הספר העממי 267 תלמידים מתוך 809 ילדים חייבי חינוך עממי. רק ב-1830 החליט משרד החינוך להקציב הסכום הדרוש להעסקת מורה שני בבית הספר.
שנת הלימודים חולקה לשתי מחציות (קורסים): מחצית החורף החלה ב- 1 בדצמבר ונמשכה עד סוף מרץ, ומחצית הקיץ - בין השבוע הראשון אחרי הפסחא עד סוף ספטמבר. הלימודים התנהלו בשתי משמרות. בתקופת הקציר הופסקו הלימודים לשלושה שבועות, כדי לאפשר לתלמידים לעזור בעבודות השדה.
מתוך תעודת בית-ספר מ-1838 של תלמידה בת 13, שלמדה בכיתה השניה, אפשר להסיק שהמקצועות שנלמדו אז היו כדלקמן: דת, קריאה (של השפה הגרמנית בכתב-יד ובדפוס), קריאה בגרמנית המודפסת באותיות גותיות, כתיבה תמה בגותית ובלטינית, השפה הגרמנית, הכתבה (כתיב נכון) וחשבון בכתב ובעל פה.
בשנת 1869 הורחב בית הספר ל-4 כיתות. ברבות השנים התרחב החינוך העממי ברדאוץ, הן בתקופת הקיסרות האוסטרית והן בתקופת השלטון הרומני.
ב-1941, שנת הגירוש לטרנסניסטריה, היו ברדאוץ 6 בתי ספר עממיים בני 6 כיתות:
בית הספר העממי לבנים ברחוב KIRCHENGASSE.
בית ספר זה הוא המשכו של בית הספר הראשון ברדאוץ. כשנפתח בית-ספר נפרד לבנות, שימש הוא כבית-ספר לבנים, ב-13-1912 עבר לבניין חדש ב-Kirchengasse.
בית הספך העממי לבנות ברחוב Maedchenschulgasse.
נוסד ב-1 בספטמבר 1873 כבית-ספר בעל 4 כיתות והורחב ב-1909 ל-6 כיתות.
בית הספר העממי לבנות ברחוב Fratauti
נפתח ב-1 בספטמבר 1895 כבית-ספר מעורב (בנים-בנות) בעל 4 כיתות, וב-1909 הורחב ל-6 כיתות. בתקופת שלטון רומניה הוסב לבית-ספר לבנות.
בית הספך העממי לבנים ב-Braeuhausgasse.
נפתח ב-1 בספטמבר 1902 כבית-ספר בעל 4 כיתות והורחב ל-6 כיתות ב-1909.
בית הספר העממי לבנים ב-Dreifaltigkeitsgasse
 נפתח בראשית שנת הלימודים 13-1912 בבניין חדש.
בית הספר העממי לבנות ברחוב Kirchengasse
נחנך בראשית שנת-הלימודים 13-1912 בבניין חדש. בשנת הלימודים האחרונה לפני מלחמת העולם הראשונה 14-1913 פעלו בבית ספר זה המורים הבאים: המורים הבכירים לודביג אסמן, גיאורגה פופאדיוק, משה זיידנר. המורות הבכירות אדולפינה גלזר, קאפרנאליק, אספאסיה מיהלצ'אן. בין המורים הנוספים היו 21 ממוצא גרמני, 818 ממוצא רומני, שמונה מורות יהודיות, שתיים ממוצא פולני ואחת ממוצא רותני.
שפת ההוראה בימי המונרכיה האוסטרית היתה גרמנית, כשהשפה הרומנית היא מקצוע חובה; בתקופת השלטון הרומני היתה שפת ההוראה רומנית.
בשנת 32-1931 למדו בבתי הספר העממיים ברדאוץ 1895 תלמידים, מהם 539 יהודים.
הפיקוח על החינוך העממי בוצע בתקופות שונות ע"י מוסדות שונים במהותם. עד 1868 היה הפיקוח בידי המועצה הכנסייתית של הארכיהגמון, שמושבו בלמברג (גליציה) והוא מינה בכל איזור את המפקח.
ב-1869 הופקע הפיקוח מידי הכנסיה ועבר למוסדות הציבור: במינוי המפקחים האיזוריים עסקה ועדה איזורית לחינוך עממי ואת המפקחים העיוניים מינה ראש העיר. בימי שלטון רומניה מונו המפקחים מתוך המפלגה השלטת, לכן התחלפו הם בכל חילופי הממשלות.
 
 
תלמידי הגימנסיה ברדאוץ, כתה א' 1910

הופעת תלמידים למוסיקה לרגל סוף שנת הלימודים 35 / 1934
 

המחזור האחרון (1940) של תלמידות הגימנסיה, כאשר יהודים עדיין הורשו ללמוד בה

התלמידות היהודיות במחזור האחרון (1940)
 
 
ילדי גן-ילדים בראדאוץ

 
תלמידות גימנסיה בטיול 

שרידי המחזור האחרון במפגש בתל-אביב לאחר יובל שנים (1990) 
.

החינוך העל-יסודי (בתי הספר התיכוניים)
בשנות ה-50 של המאה הקודמת הורגש ברדאוץ הצורך להרחיב את תחום ההשכלה אצל הנוער ההולך ומתבגר והובעה הדרישה להקמת בית ספר תיכון (גימנסיה) ארבע-שנתי לפחות (כיתות המקבילות לכיתות ה'-ח' של בתי הספר בישראל).
ב-1849 הכריזה מינהלת הישוב (רדאוץ עדיין היתה עיירת-יריד) על מלווה לאומי לצורך הקמת בניין בו ישוכנו משרדי המוסדות הממשלתיים, כולל בית-ספר תיכון.
שנים רבות נדחו בקשות המינהלה, שהופנו למשרד החינוך בוינה, לאישור הקמת גימנסיה ארבע שנתית. הנימוק לדחיה היה הרמה הירודה של בתי הספר העממיים. שנים רבות חלפו עד שהמוסדות המרכזיים שוכנעו שרמת החינוך העממי שופרה די צורכה וב-1872 ניתן האישור המצופה, בתנאי שהעיריה תישא בכל הוצאות אחזקת המוסד העל-יסודי (הגימנסיה).

הנחת אבן הפינה של בית הספר היהודי ברדאוץ לפני המלחמה.  מקור: יד ושם


ב-20 בספטמבר אותה שנה החלה ההרשמה ותוך שבוע נרשמו 100 תלמידים. לאחר מבחני מיון נתקבלו 74 תלמידים, וב-9 באוקטובר 1872 החלו הלימודים, תחילה בכיתה הראשונה (כיתה ה').
לקראת שנת הלימודים 78-1877 הופנתה בקשה למשרד החינוך הקיסרי להרחבת הגימנסיה ל-8 כיתות. גם הפעם עברו 3 שנים עד שהבקשה אושרה ב-18 באוקטובר 1880, וב-1 בספטמבר 1881 נפתחה הכיתה החמישית (מקביל לכיתה ט' אצלנו), בה למדו 39 תלמידים. מספר התלמידים בגימנסיה באותה שנה היה 208.
בשנת 1885 עמדו 7 מסיימי הגימנסיה בבחינת הבגרות בהצלחה.
מספר התלמידים גדל והלך בהתמדה משנה לשנה ובשנה האחרונה לשלטון האוסטרי (14-1913) למדו בגימנסיה 410 תלמידים, מהם 228 יהודים. בשנת לימודים זאת לימדו בגימנסיה 9 מורים יהודים, ביניהם מנדל פלר (מתמטיקה ופיזיקה), ד"ר זיגפריד ויינשטיין (יוונית ולטינית), יעקב רוזנברג (מתמטיקה ופיזיקה) והרב ד"ר יעקב הופמן (דת).
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נפסקו הלימודים בכל בתי הספר בעיר כמעט כליל. מבני בתי הספר היו תפושים בידי חילות אוסטריה ורוסיה חליפות, כי העיר נכבשה ע"י הצבא הרוסי פעמיים. בתקופות הכיבוש הרוסי הפכו חלק מחדרי הכיתות והאולמות לאורוות; המעבדות, ספרי הספריות והגנזכים חובלו והושמדו.
לאחר חתימת חוזה השלום ברסט-ליטובסק, התרוקנה העיר מאנשי צבא וב-16 באוקטובר 1918 חודשו הלימודים. כשבוקובינה סופחה סופית לרומניה, הפכה הגימנסיה למחלקה הגרמנית (Sectia Germana) של בית הספר התיכון והמנהל היה המורה הרומני קלאריו. ביוני 1920 סופחה המחלקה הגרמנית לבית-הספר התיכון הרומני ושפת ההוראה היתה רומנית גם במחלקה זאת. בשנות קיומה של הגימנסיה תחת שלטון המונרכיה האוסטרית (48 שנים), למדו בה 13,019 תלמידים, מהם 5623 יהודים. במשך תקופה זאת עמדו בבחינות הבגרות 912 בוגרים.
ב-1900 החלו ברדאוץ בהקמת פנימיה עבור בני הכפר, שרצו לקבל השכלה תיכונית (דבר שהחוגים הרומנים הלאומיים - רוב האיכרים היו בעלי לאומיות רומנית, עודדו מאוד). הפנימיה הוקמה ברחוב הגימנסיה ונפתחה ב- 1 בספטמבר 1905. כמו כן הוקם בעיר סניף של האירגון "Scoala Romana” ("בית הספר הרומני"), אשר פעל למען פתיחת כיתות מקבילות לתלמידים בעלי לאומיות רומנית, בהן תהיה שפת ההוראה רומנית והשפה הגרמנית - שפת חובה.
משרד החינוך האוסטרי הסכים לתוכנית לאחר דחיות אחדות והעמיד תנאי, שהעיריה תעמיד לרשות כיתות מקבילות אלה חדרי לימוד. באין מבנים מתאימים לכך, הוחלט לשכן את הכיתות בחלק מחדרי הפנימיה.
ב-1910 אושרה התוכנית לפתיחת 4 כיתות מקבילות, מבחני הכניסה נערכו בראשית ספטמבר אותה שנה ו-137 תלמידים רומנים נמצאו ראויים ללמוד בכיתות אלה. המורה ליאוניד בודנרסקו (Bodnarescu) מצ'רנוביץ מונה למנהל הכיתות המקבילות האלה.
בתחילת שנת הלימודים 12-1911 נפתחה הכיתה המקבילה השניה (כיתה ו'); שנה לאחר מכן נפתחה הכיתה המקבילה השלישית (כיתה ז'); וב-14-1913 נפתחה הכיתה הרביעית (כיתה ח').
בשלב זה הוגשה בקשה למשרד החינוך לפתיחת כיתות מקבילות גבוהות. הבקשה אושרה, אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה שמה לאל תוכנית זו.
אחרי המלחמה, במשטר הרומני, הפכו כיתות מקבילות אלה (כולל הכיתות העליונות) לבית הספר התיכון הרומני Liceul Eudoxiu Hormuzachi, בראשי תיבותL.E.H.  ומנהלו הראשון היה עמנואל איסופסקו מבלץ Balti. זה היה ב-1919. (ראוי לציין שברומניה מכונה בי"ס תיכון בעל 4 הכיתות הנמוכות - גימנסיה; ובי"ס תיכון בעל כל 8 הכיתות מכונה "ליצ'או" Liceu). ב-1921 הונהגה תוכנית הלימודים של רומניה העתיקה בכל האיזורים שסופחו לרומניה.
בשנת הלימודים 23-1922 עבר בית-הספר לבניין בית-הספר התיכון האוסטרי לשעבר, על יד הפנימיה. באותה שנה למדו במוסד זה 476 תלמידים, מהם 129 יהודים. מ-1928 לימדו כאן צרפתית החל מהכיתה הראשונה, לטינית מהכיתה השלישית וגרמנית מהכיתה החמישית.
מנהלים נוספים של המוסד לפני מלחמת העולם השניה היו איליה וישאן וולריאן טורוץ, האחרון היה אדם ישר, בעל רגש ולא הראה נטיות אנטישמיות גם בתקופה שהאנטישמיות חגגה בבית-הספר בשנים שלפני הגירוש לטרנסניסטריה.
החינוך העל-יסודי של הבנות התאבות להשכלה רחבה, התנהל ברדאוץ בעצלתיים עד תחילת המאה ה-20. בשנות ה-80 של המאה הקודמת היו בעיר רק קורסי השתלמות עבור בנות. ב-1905 הקימו שתי אחיות ממוצא גרמני (האחיות בריטשה) בית ספר תיכון פרטי לבנות ברחוב Herrengasse מול בית החרושת למשקאות חריפים. הלימודים התנהלו בשני חדרים בבית סוחר סוסים וחלונותיו השקיפו אל עבר אורוות הסוסים... בשנת הלימודים הראשונה נפתחו רק שתי הכיתות הראשונות. לכיתה הראשונה נתקבלו תלמידות רבות ולשניה רק אלה שסיימו 6 כיתות של בי"ס יסודי ועמדו בהצלחה בבחינות בלשון הצרפתית. רק 20 תלמידות עמדו בדרישות לכניסה לכיתה השניה.
כשהתברר שהדרישה להשכלה על-יסודית עבור בנות היא גדולה, בנו שתי האחיות בית למטרה זאת במימון עצמי ברחוב ד"ר טומסצ'יוק.
ב-1910 לקחה על עצמה העיריה את ניהול בית הספר על חשבונה והעבירה אותו למבנה שהוקם לשם כך ברחוב Kruekelgasse מס. 11. ועדה מטעם העיריה ניהלה את המוסד, שקיבל את הכרת משרד החינוך (ז.א. היה מורשה להנפיק תעודות מוכרות ע"י המדינה).
ב-1912 הקימה העיריה אולם התעמלות, כך שכל המקצועות יוכלו להילמד כנדרש ע"י משרד החינוך. בשנת הלימודים 14-1913 (שנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה) למדו בבית הספר התיכון לבנות 246 תלמידות, מהן 128 יהודיות. בימי מלחמת העולם הראשונה היה גורל בית-ספר זה כגורל יתר מוסדות ההשכלה ברדאוץ, ובמעט החודשים שהתקיימו לימודים, ניהלה את המוסד המורה היהודיה ד"ר פרידה דיאמנט. אחרי המלחמה, בשנת 1922, הוסב בית-ספר זה לבי"ס תיכון רומני בשם Liceul de fete al Statului (= בי"ס תיכון לבנות של המדינה) ושפת ההוראה היתה רומנית, כשהשפה הגרמנית לא נכללה כלל בתוכנית הלימודים.
בשנת הלימודים 27-1926 למדו במוסד 294 תלמידות, מהן רק 48 יהודיות. ב-1928 הושוותה תוכנית הלימודים לזו של משרד החינוך הרומני.
פרט לבית ספר זה הוקם ב-1919 בית-ספר תיכון גרמני פרטי לבנות, על מנת לאפשר לתלמידות ממוצא גרמני לספוג את התרבות הגרמנית, כפי שהורגלו לפני מלחמת העולם הראשונה. תחילה נערכו הלימודים בין כותלי בית הספר התיכון לבנות ברחוב Kirchengasse. בשנת הלימודים 28-1927 עבר בית-ספר פרטי זה לבניין משלו, שנבנה ע"י תרומות של האוכלוסיה הגרמנית בעיר. בשנת 1932 למדו במוסד זה 130 תלמידות.

 

תעודה של חניכת החייטות על שם אנה שולר (1916)
 

בתי ספר מקצועיים
בתי ספר מקצועיים היו ברדאוץ עבור חניכים שלמדו את עיקרי המקצועות השונים והשלימו את השכלתם היסודית.
עוד ב-1864 הקימה אשת הכומר פטרס בית-ספר (אולפנה) ללימוד תפירה ומשק-בית.
ב-1878 הוצע למנהל בית-הספר התיכון לבנים (נויבאור) לערוך קורסי-ערב להשתלמות בשרטוט בכיתות בית ספרו, עבור חניכים. תשובתו השלילית של המנהל הונמקה בצורך להקנות לחניכים השכלה עממית מלאה טרם ילמדו שרטוט, וזאת יש לעשות בבית-ספר עממי ולא בתיכון.
ב-1883 התחלפה ההנהלה של בית-הספר התיכון והמנהל החדש (קלאוזר) הסכים לפתוח את שערי המוסד להשתלמות חניכים.
בינואר 1884 נפתח "בית-הספר להשתלמות מקצועית ברדאוץ" ובו שתי כיתות לימוד וכיתה אחת להכנה (מכינה). בשנה השניה לקיומו למדו בו 139 חניכים.
בתערוכה של עבודות חניכי בתי ספר מקצועיים, שנערכה בצ'רנוביץ ב-1887, קיבלו עבודות תלמידי בית הספר מרדאוץ מדלית כסף.
ב-14-1913 למדו בבית הספר המקצועי 156 חניכים, מהם 27 יהודים. עם הנהגת השלטון הרומני בבוקובינה, הופרד בית-ספר זה מהגימנסיה והוקם בי"ס עצמאי בשם: Scoala de ucenici (= בית-ספר לחניכים).
כדי לאפשר לבני האיכרים להשתלם בחקלאות אחרי סיום בית הספר העממי, הוקם באוקטובר 1897 בית הספר החקלאי "Landes Ackerbauschule” בו לימדו מורי בית הספר העממי; על ידו הוקמה פנימיה. אחרי הסיפוח לרומניה הועבר בית ספר זה לפריסקרני שבמחוז סטרוז'ינץ.
ב-1902 הקימה המורה למלאכת-יד ולהורסקי "בית-ספר לאריגה" בביתה ברחוב וויטינל, בו למדו בנות את מלאכת הסריגה, האריגה והריקמה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה הוקם בית-ספר ליערנות, שנסגר ב-1940.
ב-1926 נפתח בית ספר מקצועי לבנות “Scoala profesionala de fete”. ב-1936 הוסב שמו של בית הספר ל: "הגימנסיה התעשיתית לבנות" Gimnasiul industrial de fete. בראשית שנת הלימודים 41-1940 הועלה בית הספר ל: “Liceul industrial de fete” ז.א. בית ספר תיכון בעל 8 כיתות.
בתערוכות מלאכת-היד של בית ספר זה, אשר נערכו מדי שנה בשנה, הוצגו עבודות אומנותיות של ממש.
 

מערכת החינוך היהודית
את החינוך הפורמלי היסודי קיבלו ילדי היהודים ברדאוץ החל בתקופת המונרכיה האוסטרית בבתי הספר היסודיים הכלליים - הבנים בבתי הספר לבנים והבנות בבתי הספר לבנות - הקרובים לאיזור מגוריהם.
ב-1871 למדו בבתי הספר היסודיים ארבעה בנים יהודיים ושש בנות יהודיות. 5 שנים לאחר מכן היה מספר הבנים שלמדו בבתי ספר אלה 22 ומספר הבנות 73.
ב-1880 עלה מספר הבנים היהודיים ל-32, שהיוו 21% מכלל התלמידים ומספר הבנות היהודיות היה 151, שהם 39.9% מהאוכלוסיה הכללית של התלמידות.
בבית הספר המקצועי, שהוקם ב-1884, למדו בשנה הראשונה להקמתו 22 תלמידים יהודיים שהיוו 15.8% מכלל התלמידים בבית ספר זה. ב-1886 עלה מספרם ל-25 (17.3%) וב-1888 היה מספרם 28 (19.5%).
בבתי ספר התיכוניים היה אחוז התלמידים היהודיים גבוה בהרבה מאחוז האוכלוסיה היהודית בעיר. מבין 13,019 תלמידים שלמדו בבית הספר התיכון בתקופה האוסטרית היו 5632 תלמידים יהודים (42.5%). מבין 403 תלמידים שלמדו בשנת הלימודים 14-1913 היו 222 יהודים (51%).
גם בגימנסיה של הבנות היה המצב דומה. מבין 246 תלמידות שלמדו בשנת 3 14-1913 היו 128 (52%) יהודיות.
הוראת הדת היהודית בבתי ספר היסודיים הכלליים ניתנה שלושה דורות ע"י שמעון שפירא ולאחר מכן ע"י ר' דוד-חיים פלדמן. בשנים שלפני מלחמת העולם השניה כיהן במשרה זו המורה הבכיר הרמן. הוראת הדת היהודית בבתי ספר התיכוניים נעשתה ע"י רבני הקהילה וגם ע"י המורה ביקל.
את החינוך המסורתי היחודי קיבלו ילדי ישראל ברדאוץ ב"חדר". זה היה חדר בדירה הפרטית של "המלמד" - "הרבה" (=הרבי) כפי שהוא כונה בפי התלמידים. המלמדים היו יהודים יראי-שמים, שירדו מנכסיהם והוציאו לחמם בפתיחת "חדר" בו לימדו את הדרדקים את אותיות ה-א-ב, קריאת התפילות ב"סידור" ואף קצת קריאה והבנה בפרשת-השבוע בתורה.
מלמדים אחדים היו "תלמידי-חכמים", שהיו מסוגלים ללמד תנ"ך עם פירוש רש"י וגם תלמוד ("גמרא"). אחדים הוכיחו עצמם כפדגוגים אמיתיים ונהגו לפי הפסוק במשלי: "חנוך לנער על פי דרכו"; אחרים ידעו רק את הפסוק: "חוסך שבטו - שונא בנו", ונהגו להכות בתלמידים מכל הבא ליד: בכף-היד, באגרוף, במקל ובשוט מיוחד ("הקאנצ'יק"). כותב שורות אלה ברח לא פעם מן ה"חדר" מפחד ה"קאנצ'יק".
ה"מלמד" קיבל מהורי התלמידים שכר לפי תקופת לימוד ("זמן"): תקופת קייץ ותקופת חורף. בתקופת הקייץ למדו מאחרי פסח עד ראש השנה ובתקופת החורף למדו מאחרי סוכות עד פסח. החופשה כונתה "בין-הזמנים".
במשך הזמן הורגש הצורך לאפשר את החינוך המסורתי היחודי גם לילדי העניים. עלה הרעיון להקמת "תלמוד-תורה". כיוזם רעיון ה"תלמוד-תורה" מוזכר בכתובים יהודי בשם יהושוע בר' משה-דב. שם משפחתו אינו ידוע.
הרעיון בא לידי מימוש ב-1854, כאשר יונה גרבשייד יסד בעזרת דוד גרופר את ה"תלמוד-תורה" עבור ילדים שלא היה בידי הוריהם לשלם שכר-לימוד. ב-1918, אחרי מלחמת העולם הראשונה, אורגן מחדש ה"תלמוד-תורה" ע"י יוסף פוסטילניק, אלתר וסרמן ומנדל כ"ץ בסיועו של הרב ד"ר הופמן.
ע"י העסקת "מלמדים" בעלי השכלה מתאימה עלתה הרמה של בית הספר והחלו ללמוד בו גם תלמידים שהוריהם שילמו שכר-לימוד. בהערכה מיוחדת זוכר כותב שורות אלה את מר רובין (שלא הסכים להיקרא "רבי" או "מלמד") שמתורתו ניזון הוא עד היום הזה.
לצורך אחזקת ה"תלמוד-תורה" הוקמה עמותה, שדאגה לא רק למזון רוחני לתלמידיו, כי אם גם לעזרה חומרית, בעיקר בביגוד. פעילי עמותה זאת, פרט ליושב-הראש שלה גרבשייד, היו רבים ורק אחדים יוזכרו כאן: יחיאל-איציג הרצברג, ברל הארט (המכונה חנה'ס להבדיל מברל (כהן) הארט, שכיהן לאחר מכן כראש הקהילה), האחים חיים ונח יורגראו, אלימלך הרר, יעקב (יענקל) בזנר, ישראל-שמעון הירשלייפר ומנדל ראט.
אחרי גרבשייד ניהלה העמותה ועדה קרואה עד שקיבל על עצמו את הניהול האדריכל הנודע חיים רודניק וניהל אותה תקופה ארוכה עד פטירתו. עמו פעלו בין היתר: יעקב דרימר, חיים שטרנשוס, מנחם הירשלייפר, שמעון הלברכט, משולם כ"ץ, דוד וסרמן, יהושוע שורברג ואחרים. ראוי להזכיר את תרומתם של אחדים מעשירי העיר, שהורישו את רכושם למען הרחבת ה"תלמוד-תורה" ועזרה לתלמידיה העניים. כך לא יישכחו לעולם משפחת מנדל וגיטל פישר ומיכאל רוקנשטיין.
ה"תלמוד-תורה" פעל ללא הפסק עד מלחמת העולם השניה, וב-1939 למדו בו 130 תלמידים ב-4 כיתות.
שיטת הלימוד ב"חדר"ים וב"תלמוד-תורה" היתה פשוטה: קריאה במקור (תנ"ך, גמרא) ותרגום לאידיש, לפעמים מלה במלה. כמו כן נקרא פירוש רש"י ותורגם לאידיש, כשהמלים המוסברות ע"י רש"י בצרפתית העתיקה של תקופתו, לא תורגמו ונשארו סתומות ל"מלמד" ולתלמידים כאחד. את התלמוד ("גמרא") קראו במקור ותרגמו לאידיש, אך ההסברים היו מעמיקים.
ב-5 באפריל 1931 נפתח בית הספר היהודי לבנות "בית יעקב". הלימודים התנהלו בבית-הכנסת של דוד-יוסף הכט ("בעזרת-הנשים"). בין השנים 1937-1938 ניהלה הגברת שרייבר מסירט בית-ספר זה.
עוד בתקופת תנועת "בילו" היתה בקרב היהודים ברדאוץ פעילות ציונית ענפה, כפי שיוסבר בפרק הבא. כחלק מפעילות זאת טיפחו הציונים את התחדשות השפה העברית.
ב-1907 נוסד בית הספר העברי "שפה ברורה" ע"י משה פיינטוך, שלום שטרייט, יעקב פלדמן, אלתר וסרמן, יוסף פוסטילניק ואלקנה קורנבליט. מצורף לבית הספר היה גם גן-ילדים והתנהלו גם קורסים למבוגרים. את המושג "גננת" לא הכירו עדיין והזאטוטים קראו לה "דודה".
בבית הספר "שפה ברורה" למדו מאות אחדות של תלמידים ותלמידות במשך השנים בשיטה "עברית בעברית", דהיינו שפת ההוראה היתה עברית. תלמידים אלה הפיצו את השפה העברית ובמשך השנים שלטו רבים מיהודי רדאוץ בשפה העברית המודרנית. בית הספר התקיים עד 1938, כשנאלץ לסגור את שעריו בעטיין של הנגישות האנטישמיות של המשטר הרומני.
בין מורי בית הספר ראויים לציון המורים: גולדשטיין, משה בליי והפדגוג צ'רנוסטרובסקי. למורה צ'רנוסטרובסקי זוקף כותב שורות אלה את שליטתו בעברית עוד לפני עלייתו ארצה. כל המורים האלה נספו בשואה.
בועד המנהל של בית הספר היו פעילים במשך השנים: חיים שרף, ד"ר לאוטרשטיין, שופט בית המשפט המחוזי ד"ר אנשל, ד"ר ברכר, מנדל כ"ץ, אברהם ויידנפלד, אפרים גולדשלגר ואחרון חשוב - אלתר וסרמן. הוא היה בועד המנהל מיום יסוד בית-הספר ועד לסגירתו והודות לפעילותו הנמרצת החזיק בית-הספר מעמד בתקופות משבר.
עדות מאלפת לפעילות הציונית ולטיפוח השפה העברית ברדאוץ אפשר למצוא במברקי הברכה על טפסים מאויירים של הקרן הקיימת לישראל, שנשלחו לחתונתו של לייב (אריה) ויידנפלד לרגל נישואיו. החופה נערכה ב-ט"ו בשבט תרפ"ב (1922) בוואטרה-דורנה, וחבריו ברדאוץ שלחו לו מברקי ברכה על טהרת העברית. מעניין במיוחד הוא מברקו של אלתר וסרמן, שציין את שנת החופה כשנת "עברית", בגימטריה = תרפ"ב. המברקים המקוריים נמצאים בידי גב. צפורה גולן לבית ויידנפלד בחיפה ותצלום אחד מהם מצורף לספר זה.
 

הגימנסיה היהודית
בין השנים 1919-1924 התקיימו לימודים ב"גימנסיה היהודית" - בית ספר תיכון פרטי יהודי. בית ספר זה נוסד ע"י האירגון שנודע בשם: "בית-הספר התיכון היהודי" מהעיר צ'רנוביץ, בירת בוקובינה.
בקשר לשפת ההוראה בבית-ספר זה חלוקות העדויות. על פי עדותה של גב. יונינה שוער-וסרמן, שלמדה בבית-ספר זה, וגם של אחרים, היתה שפת ההוראה רומנית. תיאודור לביא טוען בפרק רדאוץ שב-"ספר הקהילות ברומניה" ששפת ההוראה היתה עברית.
בבית הספר לימדו המורים הבאים: (בארצות אירופה נוהגים לכנות מורה בבית ספר תיכון בתואר "פרופסור") פרופסור קניג, ד"ר זונטאג, פרופ. אווה רוזנר, ד"ר זיגפריד ויינשטיין, פרופ. נ. אלפרן ואחרים. בית הספר היה מוכר ע"י משרד החינוך הרומני, עד שגזרות אנטי יהודיות הסירו את ההכרה ובית הספר נאלץ להיסגר.
הצורך בהקמת גימנסיה יהודית נבע מן העובדה שהשלטונות הרומניים, ברצותם להשליט את השפה ואת התרבות הרומנית על אוכלוסיית בוקובינה, החלו באוכלוסיה היהודית באוסרם על תלמידים יהודים ללמוד בבית ספר גרמני. כדי לא להרחיק את התלמידים היהודים מן השפה הגרמנית ומתרבותה, לימדו בגימנסיה היהודית גרמנית כשפה זרה.
התלמידים שלמדו בבית ספר זה בעת סגירתו, השלימו את לימודיהם בבתי הספר התיכוניים הממשלתיים; אחדים מהם הגיעו לאחר מכן לארץ-ישראל.
כאשר בשנת 1940 לא איפשר עוד המשטר האנטישמי ברומניה לתלמידים יהודים ללמוד בבתי ספר ממשלתיים, הקימה הקהילה היהודית בית ספר בעל 4 כיתות, בו לימדו המורים היהודים שפוטרו ממשרותיהם בבתי הספר הממשלתיים. התלמידים קיבלו בבית ספר זה ארוחת-בוקר. עבור התלמידים העניים ערכו יעקב כ"ץ ומקס שולזינגר התרמה והצליחו להלביש ולהנעיל 75 ילדים.

   

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים