--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> ערים (+1000) >> רדאוץ >> ספר רדאוץ >> עמודים 7-11
 
רדאוץ
קהילה יהודית בצמיחתה ובשקיעתה
דבר המוציאים לאור, פתח דבר, במקום הקדמה 
 
 
     

בית הכנסת הגדול ברדאוץ

דבר המוציאים לאור
אחרי שנות איסוף חומר על חייהם ונפתוליהם של יהודי רדאוץ ועל חורבנה של הקהילה, התאפשר לנו בסוף להוציא את הספר לאור.
ספר זה והאנדרטה שהקמנו לזכר הקהילה ינציחו לעולם ועד את סיפור יהודי רדאוץ ויאפשרו לדורות הבאים ללמוד את שורשיהם.
לא קל היה לאסוף את החומר לכתיבת הספר ממקורות יהודיים ולועזיים כאחד.
לא כל מה שרצינו התגשם; אבל בכל זאת מאמינים אנו כי הספר במסגרתו ייצור תמונה אמיתית על החיים התוססים של אחת הקהילות החשובות של יהודי בוקובינה.
בהזדמנות זו נודה לכל אלה מבני עירנו שעזרו לנו באיסוף החומר וגם לכל אלה המשתתפים באופן קבוע במימון ההוצאות של כל פעילויותינו כולל הוצאה לאור של ספר זה.
מן הראוי להזכיר את תרומתו של חבר הועד שלמה שטינמץ בהבאת הספר לדפוס.
כמו כן רוצים אנו לבטא את הערכתנו לבן עירנו ישראל מרגלית (שרולציו פוסטלניק) על כתיבת הספר.
בשם הועד הפעיל של ארגון
יוצאי רדאוץ
אמיל גרבשטיין, יו"ר
 
 

פתח דבר


רדאוץ, עיירה יהודית, אחת מני רבות. אבן מתוך פסיפס של מאות עיירות, ערים וכרכים על פני יבשת אירופה, אשר נשאו אופי יהודי ואשר אינן עוד.
יהודים השכילו לשוות לה, לרדאוץ, אופי יהודי על אף שלא היה להם, ליהודים, רוב מניין באוכלוסייתה. המסחר והמלאכה שבתו בשבת; מספרם של בתי-הכנסת עלה בהרבה על מספרם של הכנסיות, להבדיל; כל חג היה נותן סימניו בחוצותיה.
דורות של יהודים, על משפחותיהם הענפות, נולדו בעיירה, חיו את חייהם - מי ברווחה ומי בדלות. הקימו דורות המשך, אירגנו לעצמם הירארכיה אוטוריטטיבית של מוסדות ומנגנונים: של משפט, של צדקה, של פיקוח על הכשרות, של חינוך והשכלה וכו'. את צאצאיהם לימדו היהודים, במקביל למוסדות ההשכלה הממלכתיים, תורה ודרך-ארץ, תפילה והלכה. יהודים חיו שם חיים מלאים: בנו בתים וישבו בהם עד שמתו ונטמנו בעפרה של העיירה.
תרומתם של היהודים לאוכלוסיה שסובבה אותם עלתה תמיד על תרומת הסביבה להם. במיקרו - בדומה למקרו - תרמו היהודים הרבה בשטחי המסחר, המלאכה, ברפואה, במשפט ובתרבות. בענפים אלה ובאחרים תפסו היהודים, במידה שזה ניתן להם, עמדות בכירות בעיירה.
אולם, האם היו יהודים אלה במרוצת הדורות הרבים מודעים לכך שיושבים הם על פי פחת?
יש לנו כל הסיבות להשיב לשאלה הזאת תשובה שלילית. כאשר האנטישמיות הלטנטית היתה פורצת מדי פעם בדרגות חומרה שונות: החל בעלבונות ועד לאלימות ופוגרום, קיבלו אותה היהודים ברדאוץ כפי שקיבלו אותה היהודים בשאר המקומות: כנתון שאין מה לעשות נגדו. למן הרדיפות על רקע דתי של המן ושל הכנסיה הנוצרית, בימי מסעי-הצלב ואינקביזיציה עם ההרג והגירושים ועד לרדיפות, להרג, לגירושים ולשלילת הזכויות של היהודים במאות ה-15 עד ה-19, אשר כללו - בנוסף לגורם הדתי - גם גורמים כלכליים, במשך כל התקופה הזאת - משך האנטישמיות הרי ארוך הוא כאורך הגלות - במשך כל התקופה הזאת לא עלה כמעט בדעתם ולא עלה בידיהם של היהודים ליזום הגנה פיזית או הגנה פוליטית, אשר תביא למפנה כלשהו, נוהגים היו אחרי הפוגרום לקבור את הקורבנות, ללקק את הפצעים ולעבור על
סדר היום. זאת בדומה לתושבי הכפרים שלרגלי הר-געש החוזרים לאחר התפרצות הר הגעש אל מקומותיהם, מקימים מחדש את בתיהם ומתעלמים מכך, שההתפרצות הבאה תפגע ברכושם ובנפשותיהם של בניהם ושל בני-בניהם.
רק עם הופעתה של תנועת חיבת-ציון והבילויים במאה ה-19 התחילה להסתמן אלטרנטיבה. הכמיהה הערטילאית לשיבת ציון, שמצאה במשך מאות בשנים את ביטויה בתפילה ובעלייתם של בודדים לארץ הקודש כדי למות בה, כמיהה זאת קרמה עור וגידים עם הופעתו של הרצל ושל התנועה הציונית, כאשר התחילה תנועה זאת להתארגן וזכתה לתפוצה עולמית ולהכרה רחבה בין היהודים ובין עמי עולם. אמנם גם אז היה רעיון זה והגשמתו נחלתם של מעטים בלבד, אשר התלהבו ממנו ואף מימשו אותו.
מאז ועד מלחה"ע השניה אמנם התפשטה והתרחבה התנועה הציונית, אולם ההגשמה - העליה - עדיין נשארה בממדים זעומים. יהודים לא היו מוכנים להשאיר מאחוריהם את רכושם ואת פרנסתם ולהגר אל הבלתי נודע. מי יכול היה לשער אסון כזה שיתרחש ויבוא?
והאסון בא.
אנחנו, בני הדור שלנו, עברנו וחווינו על בשרנו את שלוש התקופות הרות הגורל: את תקופת השאננות של לפני מלחה"ע השניה, את השואה הנוראה ואת התקומה שלאחריה.
אויה לנו, לרבים, על השבר שהושברנו;
אשרינו, המעטים, אשר זכינו לתקומה.

פסח תש"ן

חיים וסרמן 
 


ההיכל (בית הכנסת הגדול) של רדאוץ

במקום הקדמה


חלום חלמתי... הקהילה היהודית בעיר הולדתי רדאוץ איננה עוד. בחלומי אני משוטט בין הקברים בבית הקברות ברדאוץ. מעולם לא ביקרתי שם במציאות. הורי נספו בדרך היסורים בואך טרנסניסטריה שבאוקראינה ונקברו בחיפזון באחד היערות. אחי הצעיר נקבר בגיטו ברשד שבקרבת הנהר בוג.
למרות זאת נדמה לי בחלומי שאני מכיר את המקום. אני משוטט ומחפש. מה? לא נהיר לי הדבר. איני שואל עצמי.
השמש זה עתה שקעה, דמדומי ערב משתלטים על פני הארץ. צללי המצבות פושטים צורות וקורמים צורות.
לפתע בוקעת מבין הצללים דמות. דמות אבי. הזקנקן הקטן המכסיף משני צדדיו, המגבעת השחורה, החיוך המאולץ, המעודד. כפי שראיתיו בפעם האחרונה לפני כיובל שנים. אני בתוך קרון-משא דחוס, שהובילני למחנה-הסגר, והוא בבואו בבהילות להיפרד ולעודד בהוודע לו הדבר.
- אבא!" צעקתי וקולי לא נשמע.
ידעתי שאני חולם ובכל זאת הפליא אותי דבר הימצאו כאן.
- "היכן היהודים?... עברתי בכל העיר... אין נפש יהודי... גם קבר אין לי..."
לא שמעתיו בדברו, אך אלה היו המלים... גם אני דיברתי... ללא קול...
- "אתה זוכר, אבא, פעם התווכחת עם גוי אחד שונא-ישראל, איש הממסד הרומני, אשר איים לגרשך מן העיר... אמרת לו: 'אתה הזר, לא אני! עשרה דורות מבני משפחתי טמונים בבית הקברות של עיר זו: ואתה רוצה לגרשני?...' האמנם, אבא, הם טמונים כאן, עשרה דורות?..."
לא ראיתיו מדבר, אך תשובתו מהדהדת באוזני:
- כאן ובמקום אחר, לפני שהיה בית קברות יהודי בעיר... צא ולמד את תולדות העיר ותיפתחנה עיניך..."
התעוררתי.
יצאתי ולמדתי את תולדות העיר רדאוץ ואת תולדות הקהילה היהודית בה. 

י.מ. 
 

     

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים