--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> ערים (+1000) >> רדאוץ >> ספר רדאוץ >> עמודים 85-103
 
רדאוץ
קהילה יהודית בצמיחתה ובשקיעתה

התנועה הציונית, התנועה הרביזיוניסטית.

 
   
התנועה הציונית
הדי תנועת "בילו" הגיעה גם לרדאוץ וצעירים אחדים החלו לטפח את הרעיון הציוני, בלי שתהיה להם התעוזה להגשים אותו.
בשנת 1892 הוקם בעיר האירגון "אהבת-ציון". בהקמתו היה פעיל ד"ר נתן בירנבאום ("מתתיהו אחר"), אשר המציא את המושג "ציונות". בראש אירגון זה עמד הרב יצחק קונשטאד; ממלאי מקומו היו מורי הדת שמעון שפירא ואייזיג גראבשייד. יוסף קאסוואן והמורה ד. פלדמן היו גם הם פעילים מאוד.
רק בשנת 1900, כאשר הרופא ד"ר יוסף בירר - בנו של העסקן הציוני הידוע ד"ר ראובן בירר, אחד ממקורביו של ד"ר הרצל - בא לרדאוץ ויסד את האירגון "דורשי-ציון", פרשה התנועה הציונית כנפיים והקיפה ציבור רחב. גם בהנהלת הקהילה היו נציגים של התנועה הציונית. על-יד המועדון של אירגון "דורשי-ציון" היתה ספריה ואולם-קריאה. כאן התרכזה הפעילות הציונית ברדאוץ עד למלחמת העולם הראשונה.
התרמות "הקופסה הכחולה" - הקרן-הקיימת-לישראל - נערכו בהזדמנויות שונות. אפילו בבתי-הכנסת התרימו למען "הקרן-הקיימת".
אחרי מאבקים קשים, הצליחו אלתר וסרמן ולייב ויידנפלד למצוא פירצה גם במבצר החזק ביותר של החסידים - בית-הכנסת הויז'ניצאי (ויז'ניצר שיל) - וחדרו גם אליו, גם ברוח וגם בכוח.
אודות החדירה בכוח (בעצם במוח, בתיחכום) אל "הויז'ניצר שיל" סיפר אלתר וסרמן לבנו חיים, ממנו שמעתי את הסיפור הבא: בהעדר מועדון קבוע להתכנסות הפעילים הציונים ואוהדיהם, חיפשו אלתר וסרמן ולייב ויידנפלד מקומות כינוס ארעיים לאספותיהם. באחד הימים ניסו להשתמש ב"ויז'ניצר שיל" לצורך זה, ללא ידיעת ה"בעלי-בתים" וללא הסכמתם, אולם מצאו את הדלת נעולה. למעלה ב"עזרת-הנשים" היתה הדלת פתוחה. שני הפעילים מצאו את הנער שמואל האלברכט, אוהד ציון מובהק, שהסכים להשתחל בעזרת חבל מ"עזרת הנשים" אל אולם בית הכנסת ופתח את הדלת.
עם הזמן נעשתה רדאוץ מרכז פעיל של התנועה הציונית. פעלו בה התנועות מכל הזרמים ובניגוד לערים אחרות בבוקובינה, היה שיתוף פעולה ביניהן, למרות השוני בהשקפותיהן.
בשנת 1918 נוסד אירגון "השומר" ממנו נוצר לאחר מכן "השומר הצעיר". מייסדי תנועת נוער ציונית זאת היו יהושוע ועמנואל בירר, שחזרו מלימודיהם בוינה, ואברהם בולר, שהיה יושב ראש התנועה הזאת ברדאוץ. הוא היה גם ראש הקבוצה דוברת העברית "עבודה". קבוצה זאת היוותה הגרעין של הקבוצות האחרות, שחבריהם היו אישים בעלי שם, כגון: המהנדס אברהם קליר (ממייסדי בית-החרושת "ארגמן", בעבר גם נשיא התעשיינים בישראל), האדריכל עמנואל האלברכט (רמת-גן), פרופסור משה שטרנשוס (קנדה), רופא העיניים ד"ר יצחק ברכר, ד"ר משה ווינליס (קנדה), ד"ר ווכר, מאיר לקר, אברהם בולר (שנשא בישראל את השם דרורי; הוא עלה לארץ ב-1920, הצטרף לקבוצת "דגניה", היה בין מייסדי קיבוץ גינגר והיה מזכיר הקיבוץ עד פטירתו ב-1957).
"השומר הצעיר" התפתח עד מהרה ברדאוץ וכלל בשורותיו את מיטב הנוער שלאחר מלחמת העולם הראשונה. יוצאי "השומר הצעיר" ברדאוץ הגיעו ברובם ארצה והיו בין מניחי היסוד של בניין הארץ והמדינה. נזכיר אחדים מהם: צבי יחיאלי (שכטר), בנו של מיכאל שכטר, הגבאי של ה"ויז'ניצר שיל", היה אחד ממנהליה הראשונים של חברת האוניות "צים" וחבר הקיבוץ גבעת-חיים שבעמק חפר (ע"י חדרה). הוא נספה בתאונת דרכים. ד"ר חיים גלבר, ד"ר יוסף פייגר, המהנדס דוד זינגר (עומר), המנהל של המחלקה הטכנית של "השומר הצעיר" בארץ וחבר קיבוץ בית-אלפא. פרופסור ד"ר יצחק האלברכט, מנהל המחלקה הגיניקולוגית בבית-החולים "השרון" שבפתח-תקוה. נעימה קליר, מבית האלברכט, רעיית המהנדס קליר מבעלי בית-החרושת "ארגמן". נעימה האלברכט-קליר היתה ראש הקבוצה "חבצלת" של "השומר הצעיר" ברדאוץ. מלכה פאנטיקה-האלברכט, רעיית האדריכל ע. האלברכט; ברכה ופולדי דולברג (דולב) מחיפה. ברכה היא בת ישעיהו-משה פוסטילניק; פולדי נפטר. פישל גנזר, חיה פאלק מבית שכטר מקיבוץ גבעת-חיים, אחות צבי יחיאלי (שכטר), צפורה לאופר מבית שכטר (רמת-גן); ד"ר צבי אלדורף (תל-אביב); מקס הרר (פתח-תקוה); אוסקר אקהאוס (חיפה); יעקב ווכר ורעייתו (רחובות) ורבים אחרים.
פרט ל"שומר הצעיר" פעלו ברדאוץ תנועות ציוניות אחרות: הציונים הכלליים, הרביזיוניסטים, "צעירי-ציון", "מזרחי", "פועלי-ציון". כמו כן פעלו תנועות נוער ציוניות: "ברית-טרומפלדור" ("בית"ר"), "בני-עקיבא" ו"העובד הציוני".
ממנהיגי "צעירי-ציון" היו אפרים גולדשלגר, ד"ר איזקסון (קק"ל), שרף וד"ר ברטנשנידר. את "פועלי ציון" הנהיגו סלו גרוסמן, ליאון וונדר, מקס גולדשלגר ושלמה שטנצלר. מקס גולדשלגר עמד שנים אחדות בראש "פועלי-ציון" ועלה ארצה בשנת 1933.
בשנת 1939 יסד כותב שורות אלה קן של "הנוער הציוני" בעזרתם הפעילה של יצחק ארצי (הרציג) ויהודה שערי (שויערמן) מסירט. בארץ שניהם פעילים מאוד: שניהם כחברי כנסת, שערי היה גם סגן שר התיירות וארצי היה תקופה ארוכה סגן ראש-עירית תל-אביב. קן זה פעל במחתרת תוך קשיים רבים, בשעה שהאנטישמיות החניקה כל פעילות ציונית.
בשגת 1918 הוקם ברדאוץ "מועצה לאומית" יהודית בה פעל ה"בונד" פעילות סוציאליסטית (לא ציונית). אולם פעילות זאת הופסקה, כשהשלטונות הרומנים אסרו ב-1919 את פעילות כל המועצות הלאומיות.
אחרי ביטול המועצות הלאומיות המשיכו חברי ה"בונד" בנסיונם להשפיע על הרכב הנהלת הקהילה היהודית. בהנהגת ד"ר מנדל דרימר התפתחה פעילות לאומית סוציאליסטית. פעילות זאת נתמכה גם ע"י גורמים דמוקרטיים של המעמד הבינוני היהודי. יחד עם ד"ר דרימר פעלו: וולף (זאב) טננבאום (נרצח ע"י קלגסי "משמר-הברזל" הפאשיסטי), שמואל הייטנר, הרוקח בראל (Beral), יוסף הורן ומוריץ פליקר.
לאחר מאבקים שארכו שנים הצליח ה"בונד" להביא לשינוי שיטת הבחירות להנהלת הקהילה. הבחירות היו מעתה ישירות, יחסיות וחשאיות; ניתנה זכות הבחירה לכל שכבת האוכלוסיה היהודית. כך ניתנה אפשרות לשכבת הפועלים להשפיע על פעילות הנהלת הקהילה.
כנציבי הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) פעלו אחרי מלחמת העולם הראשונה לייב ואברהם ויידנפלד, גב. פרופסור רוזנר, אליעזר שפירא, אלתר וסרמן, ד"ר ישעיהו ברקוביץ, צבי מטש, שפר וד"ר ברטשניידר. הודות לשיתוף פעולה של אפרים גולדשלגר, יעקב כ"ץ, יואל שורברג וגם אירגוני הנוער הציוניים התרימה רדאוץ את הסכום השני בגודלו, אחרי צ'רנוביץ.
בשנת 1921 נוסדה "קרן-היסוד" ברדאוץ. ליושב-ראש נבחר ד"ר ישעיהו הרצברג מהחוג הלא-ציוני.
בין הציונים הפעילים הבולטים בעיר יש לציין את: ד"ר יצחק אוסלנדר (כיהן גם כראש הקהילה, בעל הצל"ש הרומני Meritul Comercial, היה חותנו של ד"ר עמנואל וילדמן בתל-אביב), ד"ר יוסף בירר, ד"ר יעקב לאפאיופקר, אלתר וסרמן, חיים האלברכט, פרופ. קניג, ד"ר ישעיהו לקר וחיים שרף.
ברדאוץ היה גם אירגון חזק של תנועת ה"מזרחי". מנהיג תנועה זאת היה שמעון האלברכט. יחד עם רעייתו חיה-רחל פעל רבות במסגרת תנועת ה"מזרחי" בכל בוקובינה. שמעון האלברכט היה שנים רבות בראשות ועד הקהילה ותקופה מסוימת גם ראש הקהילה. למרות נטייתו החסידית היה ציוני נלהב וחינך את בניו ברוח הציונות. בניו עלו ארצה ורבים הקנו לעצמם מוניטין במקצועותיהם.
לאחר מלחמת העולם השניה, בין השנים 1945-1949, התארגנה מחדש ההסתדרות הציונית, ובראשה עמדו: אלתר וסרמן, עו"ד ד"ר ביגו (דב) הארט, צבי מטש, עו"ד ד"ר ווליצר, ד"ר א. מכל ואפרים גולדשלגר.
אישים ידועי-שם מתוך התנועות הציוניות העולמיות ביקרו ברדאוץ כאורחים של סניפי תנועותיהם. ביניהם: ד"ר נתן בירנבאום, פרופ. ד"ר ארתור מאהלר, פרופ. ד"ר ליאון קלנר, ד"ר שמריהו לוין, אליעזר רוכבאך, מ. אושיסקין, ד"ר עמנואל אולסוואנגר, יוסף שפרינצק (היושב-ראש הראשון של כנסת מדינת ישראל), נתן ביסטריצקי, אהרון שפירא וד"ר וולפגאנג פון וייזל.
זכויות רבות בהפצת הרעיון הציוני בקרב שכבות המשכילים בעיר רכש אירגון הסטודנטים "בריתיה" (Barissia). הוא נוסד ברדאוץ ב-1912 ע"י סטודנטים תושבי העיר, אשך למדו בוינה ופקדו את עירם בחופשות הקייץ. בין המייסדים היו: המהנדס בוכבינדר (עלה ארצה והתיישב בחיפה), המהנדס שינדלר, נידרהופר, בידרמן וד"ר שימל.
כאיגוד ציוני העמידה "בריתיה" בראש מעייניה שתי מטרות:
א) לחנך את הסטודנטים היהודים ברוח הציונות;
ב) להכינם להגנה עצמית נוכח האנטישמיות הגואה. כדרך איגוד הסטודנטים הנוצרים הם עסקו גם בסייף.
בשנות התפתחותה היוותה "בריתיה" אבן שואבת ומרכז חברתי לנוער האקדמאי היהודי של העיר. בחופשות החגים ובחופשת הקייץ, בעת שהותם של הסטודנטים חברי "בריתיה" בבית, ברדאוץ, עסקו בפעילות ציונית ענפה. באספותיהם השבועיות הושמעו הרצאות בנושאי ציונות וארץ-ישראל ובמסיבות חתונה הופיעו הם כמתרימים לקק"ל ולקרן היסוד. עו"ד דב (ביגו) הארט, שהיה אז סטודנט חבר "בריתיה", מספר שהיה בידיהם מידע על כל חתונה יהודית בעיר ואם לא היו בעלי השמחה מתנגדים גמורים לציונות, "פשטו" חברי "בריתיה" על כל האורחים והתרימו אותם למען הקק"ל.
ב-15 בינואר 1927 בערב חגיגי שערך האירגון באולם "הבית-הגרמני", הופיע הזמר יוסף שמידט, אשר שירת אז בתזמורת הצבאית בעיר בתור מתופף. הוא התפרסם אחר כך בכל העולם.
לאחר חגיגת היובל הסמסטרי - 25 שנים לקיום 50 סמסטרים - נאלצה "בריתיה" להפסיק את פעילותה ב-1937 בלחץ הממשלות האנטישמיות ברומניה.
בשנתיים האחרונות לקיום האירגון אורגנו גם תלמידי תיכון יהודיים ב"בריתיה הצעירה", שניסתה להשרות אוירה טרום-אקדמית וציונית בקרב חבריה.

התנועה הרביזיוניסטית (ברית-טרומפלדור – "בית"ר")
תנועת הנוער הציונית-רביזיוניסטית "ברית-טרומפלדור" או בקיצור "בית"ר" ברדאוץ, נוסדה בחול-המועד סוכות תרפ"ז (1926) ביוזמתו של ראש התנועה בבוקובינה "ניצב" יעקב שיבר מצ'רנוביץ.
החברים הראשונים היו: חיים-הרש ליברזון, חיים טננהויז, יוסף דלפן, אוסוואלד קרומהולץ, סמי גרובר, מילו זינגר, פנחס פוסטילניק, מילו פוסטילניק, חיים (בוברל) זומר, שלמה קרן, יוסף קורן, שלמה קורנבליט, בובי לוסטגרטן ועוד.
ראש הקן כונה "מפקד" והחל ב-1930 לבשו חברי "בית"ר" מדים (חולצה חומה) וקיבלו הדרכה "צבאית" לצורך הגנה, ללא נשק. הדרכה זאת כוונה לתנאים בארץ-ישראל, אליה ייחלו חברי "בית"ר" לעלות. מגמה זאת של הציונות - העליה לארץ ישראל - בוצעה במשך שנות השלושים בדרכים שונות: באופניים, ברגל ובאוניה.
בין "מפקדי" הקן ברדאוץ ראוי להזכיר את: חיים-הרש ליברזון, חיים טננהויז, אדולף פייגר, זיגו סלדינגר. "המפקד" האחרון לפני מלחמת העולם השניה היה חיים (בוברל) זומר. היו גם בנות בין חברי "בית"ר". ביניהן: אלזה שטרנשוס, האחיות שיבר.
הפעילות בקן התרכזה סביב הרצאות על הציונות, על ארץ-ישראל, על המצב הגיאוגרפי, ההיסטורי והמדיני בארץ. כמו כן למדו את השפה העברית. מדי פעם נערכו הצגות, שחוברו (רובן) ע"י פייבל פרידמן. היו ערבי זמרה בהן הצטיינו הבנות דורה ברנטל ומינה נידרהופר.
חברי "בית"ר" יצאו גם ל"הכשרות". ב-1934 היתה "הכשרה" ברדאוץ, כשחברים וחברות מסניפי "בית"ר" מכל רחבי רומניה עבדו במפעלים שונים בעיר. בין מארגני ה"הכשרות" היו: לולו רודניק ושמואל גאבר.
חברי "בית"ר" רבים ברדאוץ היו פעילים בענפי ספורט שונים במועדון "הגבורה". מדי פעם יצאו חברים מקן רדאוץ לערים בסביבה כדי לגייס חברים חדשים לתנועה. כשנאם ראש "בית"ר", זאב ז'בוטינסקי, בצ'רנוביץ, השתתפו כל חברי הקן בהרצאה זאת.
אחרי רצח ארלוזורוב – 1933 - סבלו חברי "בית"ר" והרביוזיוניסטים מהשמצות ומרדיפות מצד התנועות הציוניות האחרות בעיר: אף-על-פי-כן השיגה התנועה הרביזיוניסטית בבחירות לקונגרס הציוני רוב גדול בעיר.
בקייץ 1927 נוסדה ברדאוץ התנועה הציונית הרביזיוניסטית (בנוסף לתנועת הנוער "בית"ר"). בין חבריה הראשונים היו: השופט ראכמוט, ד"ר אדי מכל, נח יורגראו, הרשקו בירקנפלד, האחים גולדשלגר, אדולף פייגר ואחרים. יושב-הראש הראשון של התנועה היה השופט ראכמוט, שפתח את המועדון "הרצליה". במשך הזמן הצטרפו סטודנטים רבים וביניהם: ביבי פרסנר, האחים קורנבליט, וילי קרמר ואחרים. במשך הזמן נהיתה התנועה הרביזיוניסטית אחת הגדולות ברדאוץ. רוב חברי התנועה התישבו בארץ הן לפני מלחמת העולם השניה והן אחריה.


קן בית"ר ברדאוץ, 1932.
זיגי סלדינגר, אליעזר מֶר, סמי גרובר, יוסף דלפן, חיים (בוברל) זומר, ישראל שיבר, זונטג, ברקוביץ שמעון, ריפל יהודה, חיים טננהויז.
 
גדוד הכשרה של בית"ר ברדאוץ, 1933

גדוד "שרה אהרונסון" של בית"ר רדאוץ, 1935.
 
קבוצת חברים ב"ברית טרומפלדור" 1932/33.
ביניהם: וילי קרמר, הוגו רודיך, ארתור קלנג, פרדי וייס, פרסנר, מתי גלסברג.
קבוצת חברים של בית"ר, 1937:
חיים קרייזל, קרל הייטנר, משה הורנשטיין, בומל ברכר, ירחמיאל נידרהופר.
 
קבוצת "אופק" מתנועת "השומר הצעיר"
קן "השומר הצעיר" ב-1937.
 
קן של "השומר הצעיר"

קבוצת חברים מ"השומר הצעיר"
 
שמריהו לוין בביקורו ברדאוץ ב-1930, בליווי ד"ר ישראל מנצ'ר.
 
ציוני רדאוץ עם קבוצת "השומר הצעיר" בביקורו של חיים-משה שפירא (באמצע)
ארגון הסטודנטים היהודיים "בריתיה" (Barisia) ברדאוץ בשנות ה-30.
 
מברק בעברית על טופס של הקק"ל ששלח אלתר וסרמן לרגל נישואיו של לייב ויינפלד.
"פועלי-ציון" ברדאוץ
 
חיים הלברכט במלחמת העולם הראשונה בתור חייל יהודי במסגרת הצבא הבריטי. (ראה המנורה וה"מגן-דוד").
 
ד"ר ברנהרד שימל כסטודנט במדי אירגון סטודנטים.
 
"החזית הציונית המאוחדת" (Frontul Unic Zionist)
לרגל חג שיחרור רומניה מהנאצים ב-23 באוגוסט 1945, לפני המצעד.

"החזית הציונית המאוחדת" במצעד.

קן בית"ר ברדאוץ ב-23 באוגוסט 1945.

קבוצת בנות ציוניות במצעד
 
קבוצת בית"ר-ים אחרי השואה, בתוכם מקס קורץ, המפקד האחרון של קן בית"ר רדאוץ, שנהרג בהפצצת התחנה המרכזית בתל-אביב במלחמת העצמאות.
הנהלת בית"ר רדאוץ ב-1938.
 
ההנהלה האיזורית של בית"ר רומניה (1947).
 

 

   

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים