תחת השלטון האוסטרי נהנו כ 500- יהודים, שהתגוררו בצ'יודין, מחיי רווחה. הם היו קהילה עצמאית, שחיה בשלום עם שכניה, הרותנים והרומנים.
מנדל גוטסמן ופנחס שוייר היו ראשי הקהילה, והם גם ייצגו את הקהילה היהודית בפני השלטונות. כממלא מקום לראשי הקהילה כיהן משה שוייץ.
כנבחרי ציבור נבחרו מכובדי הקהילה, אברהם סרול קנאור, חיים לאופר ומשה גרינברג, ובתקופות אחרות – דר' ג' רוהדורפר, משה שולר, חיים זינגר, יוסף לייב הרשמן, ס' דרוקמן, יהודה לייב שטטנר וזיידה קופלר.
הרבנים היו יוסף ש' באבד ומרדכי הורוביץ.
בראש אגודת "ביקור חולים" כיהן סרול קראונר, ובראש אגודת "עזרת ישראל" - א' רודיך; בראש "תלמוד תורה" עמד דוד גרבשייד.
הרופאים היו דר' זנדברג ודר' מנצ'ל.
השקט האידילי נפסק עם חילופי המשטר, בסוף מלחה"ע ה 1- , אם כי הקהילה היהודית ניסתה להתאים עצמה לתנאים החדשים, שנוצרו עם סיפוחה של בוקובינה לרומניה, בהמשיכה בפעילות הציבורית כמקודם.
הכיבוש הרוסי ב 1940- ולאחר מכן הכיבוש הנאצי ב 1941- הביאו על הקהילה היהודית את הקץ העצוב.
בצ'יודין ארעו האירועים הגרועים ביותר,זוועות לאין שיעור, ובליל ה 4- ביולי 1941 השמיד הצבא הרומני, שנעזר באספסוף מקומי, את רוב היהודים ביישוב.
מתוך הספר:
Gold Dr.H. (Editor): Geschichte der Juden in der Bukowina
Edition “Olamenu” Tel Aviv 1958
מגרמנית: בנימין דאובר ודב שי
