--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
 

סירט - תרבות וחיי יום יום בין שתי המלחמות
יצחק ארצי

 

תרבות וחיי יום יום בין שתי המלחמות

יצחק ארצי

איך נראים החיים בסירט בשנות העשרים והשלושים?

העיר מתעוררת בשעה מוקדמת. הראשונים הם היהודים, שיוצאים למניין הראשון של בית הכנסת. מי שמגיע למניין הראשון, עליו לפתוח את בית הכנסת. בחורך עליו לטפל בתנור החימום, להדליק את האש, לדאוג למתפללים שיבואו אחריו.
מפגש במקום התפילה הוא גם מפגש חברתי. מדברים על ענייני החיי היומיומיים, הפרנסה.
לאחר התפילה, בשעות המקודמות של הבוקר, פותחים את החנויות ומחכים לקונים. הילדים רצים לבית הספר ונבלעים בשני הבניינים הגדולים: בית הספר העממי, בקרבת הכנסייה הקתולית, הכנסייה עם השעון; המבוגרים יותר לבית הספר התיכון שליד הגן העממי (פאלקס גארטען).
בימים כתיקונם הזמן זורם לאט. החנוונים, ישובים בפתח חנויותיהם, מחכים לקונה. בשעות הצהריים העיר משנה לשעה קלה את פניה. התלמידים חוזרים מבתי הספר. תלמידים ממשפחות דתיות וחרדיות נערכים לחלק השני של היום – לימודים יהודיים ב"חדרים" למיניהם, עד שעות הערב המאוחרות.
חיי החברה מתחילים לפנות ערב. תלמידות ותלמידים יוצאים לטייל במסלול העירייה-קירכנגאסה, הכנסייה הקתולית ומשם, בהמשך, עד לבית הקברות הקתולי הגובל בשדות, בקצה העיר. בטיולים האלה נרקמות חברות, ידידות, אהבות. לחברי תנועות הנוער היה עיסוק נוסף: הפעילות התנועתית. אנשי הנוער הציוני מתכנסים בגן הילדים הציוני שם מצויה גם הספרייה הציונית. מספרייה זו שאבנו את הידע, רכשנו את התענוג ליהנות מספר טוב. ספרים אלה עיצבו את התרבות שלנו.
חיי לילה לא היו בסירט. אפשר היה לצפות ב"ביר-פלאסט" בסרט אילם. הכנר, המורה לכינור אדון קראוס, שהיה ממוצא הונגרי, ליווה את הסרט באלתורים מוסיקליים. ב-1930 הוצג לראשונה סרט קולנוע "מדבר". שם הסרט היה ZWEI HERZEN IM DREIVIERTEL TAKT (שני לבבות  בקצב של שלושה רבעים).

לפעמים מגיעים לעיירה קרקס, להקת תיאטרון, קריין, תועמלן ציוני. ואז הולכים לצפות, להאזין לשמוע. לילות רבים עמדו בסימן ההצגות של להקת דר' פאול באראטוב, להקת אדולף טפנר וסידי טהאל.
כן הציג בסירט השחקן הגדול יוסף קאמן, מ"ווילנער טרופע", אביה של השחקנית ליאה קניג. בבוקובינה הייתה עדנה לז'אנר תיאטרוני ייחודי: "ווארט קאנצערטען", והאמן הגדול של ז'אנר זה היה שחקן ה" ווילנער טרופע" – הערץ גרוסבארד.  בז'אנר זה יש להזכיר גם את הקריין והזמר לייבו לעווין, שחיבר ושר שירי אידיש בסגנון ה-LIED הגרמני. כן הופיע בערבים אלה השחקן יהודה אהרענקראנץ (לימים יהודה ארן). בערבי התיאטרון באידיש שררה אווירה שמאלנית, כמעט מהפכנית. גם השחקנית ביאטה פרידמן (אח"כ ביאטה פרדנוב) הופיעה בערב רציטציות בשפה הגרמנית.
בערבים ללא אירועים יושבים בבית. החיים החברתיים מתנהלים במסגרת ביקורים משפחתיים, ביקורי קרובים. במוצאי שבת מתכנסים בבתים, אוכלים תפוחי אדמה עם גריווען, שותים קצת יין, מספרים סיפורים, מדברים על דה ועל אה. למחרת בבוקר מתחיל שבוע חדש.
יש בעיר כמה בתים עשירים ובהם פטיפון HIS MASTER'S VOICE עם "טרייבל" ענקי. מתרכזים סביבו ומאזינים למוסיקה מתקליטים. יש גם פסנתרים בסירט. חובבי המוסיקה מתרכזים ומאזינים למוסיקה קלאסית. חוג אינטלקטואלי פעיל היה חוג הברונריאנים, חסידי הפילוסוף האופנתי דאז קונסטנטין ברונר, ניאו-שפינוזני, אשר ביצירותיו המרובות מתייחס לכל בעיות העולם והשעה. עם הברונריאנים נמנים פרופסור קוגלר (שהיגר אחר כך לוונצואלה), רבקה מאייר, מניה קראפט, רבקה ואווה כץ. הם מתכנסים בבתיהם לפי תור, כדי לשוחח על משנתו של הפילוסוף, כעין גורו מודרני עבורם. החוג ניהל התכתבות מסועפת עם חוגים במערב המטפחים אף הם את התורה הברונריאנים, בראשותו של דר' לוטהר ביקל.
אלה שסיימו את התיכון והבגרות, רובם נסעו להמשך לימודיהם באוניברסיטת צ'רנוביץ, מרחק 40 ק"מ מסירט. רבים הצטרפו שם לארגוני הסטודנטים הציוניים חשמוניאה, העתיד, חברוניה, בריסיה. האווירה בצ'רנוביץ הייתה קשה, בייחוד לאחר רציחתו של התלמיד דוד פאליק על  ידי הסטודנט האנטישמי ניקולאי טוטו (NICOLAE TOTU).
מי שיכול היה להרשות לעצמו, העתיק את לימודיו לאוניברסיטאות בחו"ל. שיקו זלצברג וגולדשלגר (בנו של בעל הקולנוע ביר-פלאסט) למדו כלכלה פוליטית בגרמניה. סטודנטים לרפואה בחרו ללמוד באיטליה ובארצות מערב אירופה: דר' אריך אנדרמן, דר' סולומון ודורה רוזנראוך, היבשר, דר' יונה גוטסמן, דר' אשכנזי (בת הרב אשכנזי), דר' קליפר, דר' רודי כהן (קוהן).
נורברט רוזנצוויג למד הנדה בפראג. מהנדס אחר, אף הוא בשם רוזנצוויג, היה נשוי לללה ושלר. אלפה רוזנצוייג ואלי כהן למדו משפטים.
להלן שמות של אינטלקטואלים יהודים, מורים בבתי ספר תיכוניים: סידוניה פרימט, פביאן, הילזנרט סבינה, אדוש פאריזר, וילי ויינראוך, דורה קוגלר (מוסיקה), בלום (מתמטיקה), קאלוש (צרפתית), קוגלר (מתמטיקה).
עם עורכי הדין בעיר נמנו: עו"ד פינקל, דר' אדולף בראל, דר' רוזנצוייג ואחיו, עו"ד דר' קארל ואגנר, דר' יוסף אברמוביץ, מנקס, אלפרן, עו"ד קוצמן.
עם הרופאים בעיר נמנו: דר' גוטמן, דר' גולדשלגר, דר' וייסמן, דר' שבת, דר' קליפר, דר' אנצר, והרופאה דר' אשכנזי. הם היו נושאי החיים החברתיים והתרבותיים של העיר. גם החיים הציבוריים האינטנסיביים נשענו על אנשים אלה.



החיים הציבוריים בקהילת סירט

כל הזרמים והתנועות, ציוניים ולא ציוניים, היו מיוצגים על מפת החיים הציבוריים בסירט.
אתחיל בסקירת התנועה הציונית, שמילאה תפקיד דומיננטי בחיי העיר, ואף השפיעה על גורל הקהילה לטווח ארוך.
לאחר שובם של יהודי סירט מגירוש טרנסניסטריה, החינוך הציוני שהושקע בבני העיר ואחר כך הפעילות הציונית בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, הניעו את כל יהודי סירט עד לאחרון לעלות לארץ ישראל.
כך הפכה סירט לעיר ללא יהודים.
על אף ריחוקה מהמרכזים הציוניים, סירט נענית לקריאתו של תיאודור הרצל כבר בימים הראשונים של הציונות המאורגנת.
מתוך כתבה בביטאון הציוני DIE WELT מיולי 1903 אנו למדים שלאחר מאמצים רבים עלה בידי דר' בנקנדורף, רופא ידוע מעיר ופעיל התנועה הציונית, להקים בסירט אגודת "ציון".
באסיפה המייסדת, שנערכה ב-14 ביוני 1903, נבחרו מוסדות האגודה: דר' י.בנקנדורף – יו"ר, דר' מ. ויידנפלד – סגן יו"ר, שמואל אבא רפפורט – גזבר, אברהם פאריזר ומ.גרינברג – מזכירים, וי. ימפולסקי – ספרן.
כן השתייכו לוועדה המקומית יעקב קלאוזנר, קלמן בריל, מוזס רוזנברג, אמיל גוטליב, זיידה הוטמן ונתן יונס.
האגודה מנתה 66 חברים.

מועצת הקהילה

עד 1928 כיהנו בראשות מועצת הקהילה (KULTUS RAT) מנהלים בפועל (GERENTEN).
רוב הזמן כיהן בתפקיד אברהם פאריזר, בנקאי, מהפעילים הציוניים הוותיקים בעיר.
אברהם פאריזר חזר וכיהן בראשות מועצת הקהילה גם תקופה מסוימת בשנות השלושים, ואף ערב הגירוש לטרנסניסטריה והיה מזוהה במידה רבה עם התפקיד.
בטרנסניסטריה הוא ישב בדז'ורין אך לא היה פעיל בקהילה.
אישים אחרים שכיהנו בתפקיד מרכזי זה: דר' קל קוהן (ראש התנועה הציונית הרביזיוניסטית), דר' יוסף גולדהמר (מראשי הציונים הכלליים), מיכל דראך,




הווי

השוק ועושי התעלולים
יום השוק בעיר סירט התקיים ביום שלישי בכל שבוע. אז היו מגיעים הכפריים בעגלותיהם העמוסות סחורה לעייפה: ירקות, פירות, עופות, בשרים מסוגים שונים, מוצרי חלב, גבינה רכה עטופה עלים ירוקים, שמנת חלב חמוץ. השוק היה יום פעלתני, שהוציא אנשים רבים מבתיהם. אלה באו לקנות ואלה באו למכור.
בכניסה לעיר, ליד הגשר שמעל מימי הנהר סירט וכן בכניסות האחרות לעיר בצפון ובדרום היה על האיכר שהביא סחורה לשלם דמי אגרה על כניסתו לשוק (מרקט אונד שטנד געלד, כפי שנשתמר המושג עוד מימי האוסטרים). את הזכות לגבות דמי אגרה אלה הייתה מוסרת העירייה בעבור תשלום גלובלי לאחד מתושבי העיר. זכה בגביית האגרה כל המרבה במחיר, וכן כל מי שידע להעביר שלמונים למקומות המתאימים. זמן מה עסק בגביית האגרה דודי לייב אונטרפארט מהכפר קנדשט. כל העסק היה גם סיבה טובה לשנאת יהודים.
האיכר שבא העירה להשתתף בשוק נתקל כבר בכניסה ביהודי שגבה ממנו כסף. האיכר לא כל כך נהנה מכך. לא פעם היה התשלום עילה למריבות ואפילו למכות.
האירועים הגדולים לסוחרי השוק, רובם יהודים, היו הקרקסים שהיו פוקדים את השוק. הקרקס הועמד במגרש ריק בצד השוק, שנקרא בשם "טריהוביצה". האיכרים העדיפו לראות את החיות שהציג הקרקס לראווה: קופים, דובים, זאבם וכו'. ליצני הקרקס שיגעו את הקהל בבדיחותיהם ובהופעותיהם.
אני זוכר הופעותיהם של שני לוליינים, ממש אמנים במקצועותיהם: מולנר ושמעון ברייטברט. מולנר היה עובר על חוט מתכת דק, שנמתח בין שני בתים משני צדי הרחוב הראשי. בידו החזיק מוט עבה, שעזר לו בשמירת שיווי משקלו, נעל נעלי בד מיוחדות וכך עבר את המרחק מצד זה של הרחוב אל צדו השני. הוא עשה זאת מספר פעמים הלוך וחזור. קהל הצופים צפה בהצגה במתח רב. כל רגע היה נדמה שעוד מעט ייפול... בקרב הקהל הסתובבו עוזריו של מולנר ואספו תרומות בכובעים.
נוכח המצבע המסוכן תרם כל צופה ביד נדיבה...
איש פעלולים אחר היה שמעון ברייטבארט, יהודי בן פולין. כינויו היה "האיש בעל שרירי הברזל". במסעותיו בעולם הגיע גם לערי בוקובינה, כולל סירט. הפעלול של האיש בעל שרירי הברזל היה לשכב על הכביש מתחת לקרשים. על הקרשים עבר משאית כבדה. המשאית נסעה לאט, בעוד המתח והחרדה ניבטים מעיני הצופים. היה קשה להאמין ששרירי הברזל של ברייטבארט יעמדו לו ויהיו לו מספיק חזקים למנוע את ריסוקו. מחיאות כפיים סוערות ומטר מטבעות ליוו את ברייטבארט, הקורן משמחה, כאשר יצא מתחת לקרשים בריא ושלם. הקהל שמח לראותו יוצא בשלום מן הסכנה. התהלכה גרסת הסבר למבצעו של ברייטבארט. הגרסה טענה שיש כאן טריק. אמנם גשר הקשים שתחתיו שכב האיש בעל שרירי הברזל, נראה שטוח, אבל היה למעשה חלול. בחלל זה שכב ברייטבארט, כמו מתחת לגשר, שמח וטוב לב, בלי פחד ובלי להסתכן. העיקר שהעסק "עבד" על הקהל. סבור הייתי אז, שאכן בחר לעצמו ברייטבארט פרנסה קשה. לאחר שנים שמעתי, ששרירי הברזל שלו לא עמדו לו בפני הרוצחים הנאצים וכי גם הוא נספה בשואה.

 
פרוץ המלחמה והגירוש לטרנסניסטריה

ב-22 ביוני 1941 בשבת בלילה פרצה המלחמה נגד ברית המועצות. האוכלוסייה הנוצרית הורשתה לחזור לסירט, ואילו היהודים הלכו בדרך הגירושים.
לאבי, שחזר לסירט, נאמר על ידי הקומיסר יואקימסקו, שטוב יעשה אם יעזוב את סירט ויצטרף ליהודים האחרים. באותו לילה ראשון של מלחמה, כבר נפלו קצינים וחיילים רומנים ונקברו במהירות בגן שליד תחנת הרכבת.
האווירה הייתה רוויה עוינות ליהודים. שכרנו עגלה. הורי ואני נסענו דרך אחוזת אדלסברג בנגוסטינה. בדרך הראשית נסע הצבא.
לעת ערב עבר הצבא גם באחוזה. ראינו את החיילים הרומנים ולא האמנו שנצא משם חיים. הגענו לז'נדרמריה בדורנשט. מצאנו שם את משפחת גודל גוט, את ברקוביץ הזקנה. בליווי ז'נדרמים הובלנו לרדאוץ. הוכנסנו לבית המעצר.
הקהילה היהודית, בראשות ראש הקהילה פרסנר, התחילה במשא ומתן על שחרורנו. שובצנו בבתיהן של משפחות שונות בעיר. מלבד המשפחות גוט וברקוביץ, היו שם גם הצלם שכטר, אשתו ובתו אנה קראפט ובעלה יולי קראפט, בני משפחת רוזנראוך: בובי, הגברת רוזנראוך ואחיה דר' סולומון רוזנראוך.
העברנו את הקיץ בחוסר ודאות. הידיעות שהגיעו, על רצח יהודי בסרביה, על כישלונות הצבא הרומני, על מספרם הגדול של הנופלים בקרבות בצבא הרומני ועל האוכלוסייה המוסתת, לא ניבאו טובות. ערב חגי הסתיו הגיעה ההוראה לגרש גם את יהודי רדאוץ אל יעד בלתי ידוע.
יצאתי לטרנסניסטריה בטרנספורט הראשון, עם כל ידידי, דחוקים וצפופים בקרון בהמות, בלי הבדלי מין וגיל. היו שם: זקנים, נשים, גברים וטף. יצאנו לדרך.
בתחנת צ'רנוביץ נעשה ברור לאבי, שכיוון הטרנספורט הוא באלטה, וזאת לאחר שפגש בקרון תלמיד לשעבר, שהיה מוכסן ושוחח איתו. אני לאו ידעתי איפה זה באלטה. יצאנו בטרנספורט הראשון מתוך הנחה שכך יהיה טוב יותר. באטאקי התעמתנו עם המציאות הכאובה. נשארנו ללון בבתיהם של יהודים שהושמדו או גורשו. באה הוראה שעלינו למסור לרשויות את כל דברי הערך שברשותנו: תכשיטים כסף דיפלומות, תעודות זהות, תעודות של גימלאים וכו'. ההוראה אמרה שמי שלא יכבד אותה, יירה.
משפחת עו"ד טוטנאואר, שנמצאה בבית אחד איתנו, מסרה לסרן במילואים דוברוביץ, סרבי מטימישוארה, שקים מלאים דברי כסף. הסרן הסרבי היה איש נחמד והבטיח לדאוג לעגלות עבור זקנים וילדים ועבור צרורותיהם של הגולים המסכנים. בנוכחותנו שרפו את הדיפלומות וכל שאר המסמכים. הפכנו לחסרי זהות.
היה סתיו מאוחר, בסוף חודש אוקטובר. בלכתנו ברגל השארנו את הנפגעת הראשונה, את הילזנרט הזקנה, אמה של המורה סבינה הילזנרט. השארנו אותה טבועה במישור הבוצי, שם מתה. אותנו דחפו הלאה, אל נהר הדנייסטר.

שוב העירו את תשומת לבנו, שמי שלא ימסור את דברי הערך שברשותו יירה. אמרו שעל שפת הדנייסטר מחכים לנו הגרמנים ומכשירי חישה בידיהם. חמותי מינדל וייניש, שהיו לה כמה חפצי זיכרון עטופים בממחטה, זרקה אותם אל מימי הדנייסטר.
ביער קוסאוץ ראינו מה מצפה לנו: קברי אחים, שהגוויות שבתוכם שימשו מזון לעורבים ולכלבים.
המשיכו לדחוק בנו בשטח הבוצי. עברנו בגשר שמעל לדנייסטר והגענו ליאמפול. עשינו חניה בקריז'ופול (הייתה שם עיירה יהודית ובית חרושת לסוכר) למחרת המשכנו בדרך.
בינתיים נגנבו חלק מן הצרורות שלנו מן העגלות. בדרך השארנו עוד נפטרים. משהגענו לאובודובקה, וולף וגנר ושוורץ, חתנו של ביכסנטפאנר, שמוצאם היה ממיהאלן והשתתפו במלחמת העולם הראשונה כלוחמים בצבא רומניה, הוציאו את אותות ההצטיינות שלהם ויחד עם עוד כמה אנשים הלכו במשלחת אל מפקד המחנה לבקש רחמים והתחשבות.  באובודובקה הבחינו בקצין, בשם דינסקו, שרכב על סוס, לבוש מעיל עור ומגלב בידו.
הקצין היה חסר רחמים לגמרי כלפי יהודי המקום ושיירי יהודי בסרביה. בנוכחותנו נתן הוראה לזרוק לקבל האחים נערה יהודיה חיה, עירומה לגמרי. הגוויות בבור עדיין פירפרו. המשלחת לא עשתה כל רושם על המנוול. הוא שלח אותנו בחזרה לציבולובקה הישנה, במרחק של עשרה קילומטרים מאובודובקה.
בציבולובקה סידרו אותנו ברפת של הקולחוז ובו חבילות קש מלאות כינים נושאי טיפוס, שנשארו מן הדיירים הקודמים. מדי יום ביומו היה מגיע שליח הפרטור (מושל הנפה) לשאול כמה מתו.
בכסף הרומני, למי שעוד היה לו כסף, לא יכלו לקנות דבר. יכולנו להחליפו לרובלים או לשטרי כסף של הכיבוש, שהיו חסרי ערך. יכולת להשיג משהו, כגון דברי מזון, רק תמורת בגדים, בגד תמורת קצת חלב או תמורת חמיצה. כולה מים, של כרוב.
היו גם אנשים מעטים שהצליחו לעבוד. כולנו נזרקנו לאותה המצוקה. שמעתי ביטויים כאלה: "כאן אין עוד עשירים ועניים, כאן כולם באותו סיר".
הטיפוס מצא כאן הזדמנות טובה. הכינים התרבו על גופות האנשים והרופאים, בהיעדר תרופות וחומרי ניקיון, לא יכלו לעשות מאומה. היו שם הרופאים דר' שבת, דר' קליפפר, דר' אנקדמן אריך ודר' אתי אשכנזי. ברדת החושך היה קל לשדוד את היהודים חסרי הישע. בלילות האפלים יכולת לשמוע מלמולי תפילות, בקשת רחמים, בקשת עזרה מאלוקים.
כך גוועו האנשים.
בכפר נמצא צעיר אוקראיני, שבא באחד הלילות ושדד מכשירים רפואיים, תרופות ועוד דברים שהרופא החזיקם על גופו. מדי יום ביומו מתו כ-10 – 15 בני אדם. הם נזרקו לקברי אחים שהוכנו בחפירות שהוכנו עבור תפוחי אדמה לחורף. העוזר לרופא (פלצ'ר) נורה.
בתחילה עוד היו אנשים שיכלו לצאת החוצה בלילה לעשיית צורכיהם. אחד הצעירים, בשם אברהם, שיצא מחוץ לרפת לעשות את צרכיו, נהרג במכות.
בדצמבר באה ידיעה, שכאילו משפחות הרופאים יכולות לחזור לרומניה. אלה שנשארו בחיים התאספו וניסו להסתדר באחד הבתים. ללא דלתות וללא שמשות בחלונות, בקרה איומה, ברוח חזקה. הם הצטופפו בלי מזון ובלי מים, כדי לשמוע בסופו של דבר שהייתה זאת שמועה שקרית וכי עליהם לחזור לציבולובקה.
רבים מבני סירט החזיקו מעמד, למרות הכל, בעיקר גברים זקנים וילדים. בלילה יכולת לשמוע שאגת העורבים ויללת הכלבים שנלחמו על הגוויות. קמפר מת לאחר שסיים את תפילת חנוכה.
היו מקרים מוזרים, למשל אמו של פייבל גרינברג, אשתו השנייה של פוקס, נתנה נרות גם לאחרות, כאשר היו לה נרות, גיטל ברגר ניסתה לעזור לסבלם של חולים קשים. היינו מנותקים לגמרי מן המציאות. שוב לא היינו בני אדם, אלא חוות לגידול כינים.
אלה שעוד יכלו לעמוד על רגליהם, היו מסתובבים בכפר להחליף בגדים תמורת מזון.
הטיפוס התפשט גם בקרב האוכלוסייה המקומית וזה הכעיס אותם. אמא של הילה קליין, נערה בגילי ( לאביה היה בית קפה בפינת הרחוב לואשקואוץ) מתה. אמא שלה התאבדה, הטילה עצמה לתוך באר. האוכלוסייה המקומית לא התרשמה מהמאורע האיום והכואב. הם ביקשו לקדש את הכנסיות בכפר, שהיהודים חיללו אותן כביכול.
חורף 1941/42 היה התקופה הקשה ביותר. אלה שנשארו בחיים הורשו לשכור דירות מגורים בכפר ציבולובקה. הם שכרו את הדירות לא בכסף, אלא תמורת דברי ביגוד.
 
 

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים