האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו

"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו"-אמר המשורר. קל וחומר - האמן. המיוחד בנוף המולדת הבוקובינאי הוא התמורות הרבות שידע. מטיבן של תמורות שיחשפו את החווה אותן להשפעות חיצוניות. השפעות חיצוניות נוהגות בדרך כלל לאיים על הבית ואף לחסלו ממש. אך יהדות בוקובינה, ידעה לשמור על התרבות היהודית ולפתוח חלון רחב לזו הכללית. שתי אלו דרו בשלום תחת קורת גג אחת, ומצאו ביטויין בענפי האמנות היהודית-הבוקובינאית השונים.
מדור זה מבקש להקים מקדש מעט לאמנים היהודים-הבוקובינאים שהעשירו את תרבותנו בתחומים רבים: הגות, ציור, פיסול, עתונאות, ספרות, תיאטרון ועוד.
אנו פונים לכל מי שיכול לספר על אחד או יותר מן היוצרים המוכרים, או המוכרים פחות.

איציק מאנגר , (1969-1901) הוא מן היוצרים המזוהים ביותר עם יהדות בוקובינה והוא מן המלקטים הפוריים, שהנציחו ביצירתם את השילוב של התרבות היהודים עם זו הכללית.
כדי להיות מלקט, יש לחפש. החיפושים מולידים כמובן את הנדודים. מנגר הוא: טרובדור. כלומר: משורר נודד. המילה: טרובדור לקוחה מן המילה בצרפתית:trouver , שפירושה: למצוא. לפני שמוצאים, צריך כידוע לחפש, ולפיכך - לנדוד. אחד משיריו המפורסמים ביותר של מנגר הוא: "הייתי שנים נע ונד". מזגו של מנגר מחד-גיסא ונסיבות חייו, מאידך-גיסא, הפכו את הנדודים לחלק אינטגרלי מאישיותו. נספר בקצרה על התחנות השונות שעבר בנדודיו ושהטביעו חותמן על יצירתו.
קרא עוד...

 
פאול צלאן Paul Celan ‏ (23 בנובמבר 1920 - 20 באפריל 1970) הוא שם העט של Paul Antschel, משורר ומתרגם יהודי יליד צ'רנוביץ, בוקובינה (שהייתה באותה תקופה ברומניה ונקראה צ'רנאוצי), שכתב בעיקר בשפה הגרמנית.
צלאן נולד במשפחה יהודית אורתודוקסית דוברת גרמנית. צ'רנוביץ הייתה עיר רב-לאומית, ואת השפה הרומנית למד צלאן מחבריו למשחקים. אביו, לאו, היה ציוני ורצה שבנו יתחנך בשפה העברית ולעומתו, אשתו עמדה על החינוך בשפה הגרמנית. דודתו, מינה, שהתגוררה יחד עם משפחתו, היגרה בשנת 1934 לארץ ישראל.
לאחר טקס בר המצווה, זנח צלאן את העברית והציונות, היה לסוציאליסט ולתומך נלהב של הצד הרפובליקני במלחמת האזרחים הספרדית.
קרא עוד... 


אהרן אפלפלד נולד בז'אדובה, 38 ק"מ מדרום-מערב לצ'רנוביץ, אז חלק מממלכת רומניה, על גבול רומניה, בן יחיד להוריו, מיכאל, שהיה תעשיין מצליח, ובוניה אפלפלד. שפת אמו הייתה גרמנית, שפתם של יהודי האזור מהתקופה שבה היה בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בית הוריו היה "בית מתבולל שלא היה בו שום ריח של אמונה דתית".‏ עם זאת, כאשר ביקר בבית סבו וסבתו (הורי אמו) בכפר, הלך עם סבו לבית הכנסת.

בזכרונותיו תיאר את החמרת מצבה של משפחתו: "1938 הייתה שנה רעה. שמועות רחשו בכל פינה וברור היה: אנו לכודים. אבא ניסה לשווא להשיג אישור כניסה לאמריקה, שיגר מברקים לקרובים ולידידים באורוגוואי ובצ'ילה. שום דבר לא הלך עוד למישרין. אנשים שהיו אך אתמול בני בית, שותפים לעסקים שבטחת בהם, ידידים מנוער, שינו את פניהם, התנכרו או הפכו לאויבים.
קרא עוד...


יוזף שמידט (4 במרץ 1904 - 16 בנובמבר 1942), טנור וחזן יהודי מפורסם, נודע גם בכינויים "הזמיר מצ'רנוביץ" ו"קרוזו היהודי".
יוזף שמידט היה הבכור מבין שלושת ילדיהם של שרה ו-וולף שמידט. נולד בעיירה דוידני Davideni שבבוקובינה, כיום רומניה. משפחת שמידט, שהייתה משפחה קשת יום, נדדה בין יישובים שונים במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה עברה לבירת בוקובינה, צ'רנוביץ. יוזף התחיל ללמוד בבית ספר למסחר ובו זמנית לקח שיעורים פרטיים במוזיקה. יוזף שר במקהלות בתי הכנסת של צ'רנוביץ ושל רדאוץ ובהמשך היה לחזן שלהם. הוא הופיע גם בברלין וב-1924 הופיע לראשונה בקונצרט פומבי עם אריות מתוך הטרובדור ומתוך אאידה של ג'וזפה ורדי, ליצנים של רוג'רו ליאונקוואלו, כרמן של ז'ורז' ביזה, הספר מסביליה של ג'ואקינו רוסיני וגם לידחם ובלדות רומנים. זמן מה היה מורה למוזיקה בבוקובינה ולאחר שירותו הצבאי ברדאוץ, מ-1926, קיבל יוזף משרת חזן בבית הכנסת בצ'רנוביץ.
קרא עוד...

מאיר (מאייר) אבּ‏נר (בגרמנית: Mayer Ebner או Meir Ebner ;‏ 19 בספטמבר 1872, צ'רנוביץ – 12 בדצמבר 1955), היה פוליטיקאי ועיתונאי יהודי מבוקובינה, מראשי התנועה הציונית בבוקובינה וברומניה, היה שלוש פעמים חבר בפרלמנט הרומני. היה משפטן בהכשרתו.

אבנר נולד בצ'רנוביץ' ולמד משפטים באוניברסיטת פרנץ יוזף. כבר בהגיעו לבגרות החל לפעול למען פתרון לאומי ליהודים בתפוצות, ובשנת 1891 ייסד, במשותף עם פיליפ מנצ'ל, יוסף בירר ויצחק שמירר, את אגודת הסטודנטים "חשמונאה" "Hasmonaea" (בדומה לתנועה הציונית קדימה). כעיתונאי הוא החל לכתוב במסגרת העיתון בשפה הגרמנית "בוקאָווינער רונדשאַו". משנת 1894 שימש אבנר כעורך העיתון "Das jüdische Echo", שהיה הראשון באזור בוקובינה להפיץ את רעיון הלאומיות בקרב הקהילה היהודית.
קרא עוד...


שלמה שוורץ (נולד ב-1933 בואשקאוץ- צפון בוקובינה- רומניה) הוא צייר בעל סטודיו בהרצליה.
שוורץ עבר את השואה בטרנסניסטריה ועלה לישראל ב-1948, לאחר שהות של שנה וחצי במחנות העקורים בקפריסין, שם למד אמנות אצל הפסל זאב בן-צבי. בהגיעו לארץ התקבל אצל הצייר אהרון אבני לסטודיו. בפתיחת מכון אבני נמנה עם התלמידים במחזור הראשון. מוריו היו זהרה שץ, מרסל ינקו, אביגדור סטימצקי, יחזקאל שטרייכמן ומשה מוקדי.
שוורץ הציג מאות תערוכות ברחבי הארץ ובעולם ועבודותיו נמצאות במוזיאונים ובאוספים פרטיים רבים כמו: רצפטו בקרונברג, גרמניה, ג'ואיש הריטג', מוזיאון ניו יורק, אוניברסיטת מיאמי, מוזיאון יד ושם בירושלים, חברת אל על ועוד.
קרא עוד...



יצחק ארצי נולד בשנת  1920 בעיירה סירט שברומניה להוריו פאני וגבריאל הרציג. חונך בידי סבו אברהם כ"ץ שהיה חסיד ויז'ניץ. בגיל 11 הצטרף לתנועת הנוער הציוני והיה חבר ההנהגה הראשית של התנועה. בתקופת השואה נמנה על ראשי המחתרת הציונית החלוצית ברומניה ועסק בפעולות הצלה - במיוחד זו של ילדים ממחנות הריכוז בטרנסניסטריה. לאחר השואה, הכיר את רעייתו מימי לבית ליקוורניק, ניצולת אושוויץ, ויחד הפליגו לפלשתינה באוניית המעפילים "כנסת ישראל" בשנת 1946. הספינה נתפסה בידי שלטונות המנדט הבריטי ובני הזוג ארצי הוגלו למחנות ההסגר בקפריסין. בשנת 1947 הם עלו לישראל והיו ממייסדי קיבוץ אלוני אבא שבעמק יזרעאל.
קרא עוד...





רוזה אוסלנדר  נולדה בשם רוזלי בֵּ‏אַ‏טריס רות שרצר (Rosalie Beatrice Ruth Scherzer) בצ'רנוביץ, בירת בוקובינה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. אביה, זיגמונד שֶ‏רצר, היה נצר למשפחה יהודית אדוקה מקהילת חסידי סדיגורה ועבד כנציג מורשה חתימה (בגרמנית-"פרוקוריסט") של חברה ליבוא ויצוא. בחברה בה עבד הכיר את אשתו ואמה של רוזה, אתי רבקה לבית בינדר. אוסלנדר גדלה בבית יהודי ליברלי-נאור, שבו במקביל להערצת התרבות הגרמנית והמערבית ולרגשי הנאמנות למולדת - הקיסרות האוסטרו-הונגרית, הקפידו על שמירת המסורת היהודית
קרא עוד...






דן פגיס נולד בכ"ד בתשרי תרצ"א לאביו יוסף ולאמו יהודית לבית אוסלנדר בעיר רדאוץ שבחבל בוקובינה שברומניה. האב,יליד קישינב שבבסרביה, שלט ב-יידיש, רוסית ורומנית. האם גדלה על ברכי התרבות הגרמנית - האוסטרית הדומיננטית בסביבת יהודי רדאוץ. ב1934 עלה אביו לארץ ישראל בגפו, כדי להכין בית למשפחתם. אך אמו של פגיס מתה במפתיע באותה שנה, והוא עבר לבית הוריה של אמו. חינוכו בבית סביו, תחת השגחת מטפלת גרמניה, הוטבע בחותם התרבות הגרמנית והאוסטרו-הונגרית, אף שלמד כנראה גם עברית עם מורה פרטי. פגיס שהצטייר כילד מופנם וסקרן בילה שעות רבות בספריה הגדולה של סבו ועשה שם היכרות עם הספרות הקלאסית הגרמנית.
קרא עוד...